רצפות בארמונות הורדוס

הארמונות ההרודיאניים רוצפו בשלוש טכניקות: טיח, פסיפס ושיבוץ לוחות אבן בגוונים שונים. הריצוף בטיח היה השכיח ביותר. הריצוף בפסיפס מקוביות אבן קטנות רווח בארץ־ישראל כבר מאז התקופה ההלניסטית, בעיקר לעיטור בתי מרחץ ומרחבים חשובים.

הריצוף בשיבוץ לוחות אבן צבעוניים בדגמים מורכבים (אוֹפּוּס סֶקטילֶה), שנפוץ ברומא בימי אוגוסטוס, הובא בידי הורדוס לארץ ושימש בארמונותיו המאוחרים, למשל ביריחו, או שהחליף רצפות קודמות, למשל במצדה. ריצוף בשיבוץ נחשב יוקרתי יותר מפסיפס רגיל ושימש לעיטור חדרי האירוח ומרחבים ציבוריים. הוא דרש עיבוד קפדני של הלוחות ודיוק בביצוע. גזרי הלוחות היו מאבנים מקומיות, אבל ביריחו נמצא גם שיש מיובא במגוון צבעים רחב. ברוב האתרים שרדו רק שברי אריחים, אך טביעות האריחים נותרו במצע הטיט ועל־פיהן אפשר היה לשחזר את הדגמים שעיטרו את הרצפה.
floors
הטרקלין בארמון השלישי ביריחו ובו טביעות אריחים במצע הטיט הלבן
באדיבות משלחת יריחו וקיפרוס, האוניברסיטה העברית בירושלים/ ע"י, זאב רדובן