הורדוס ורומא

האימפריה הרומית התבססה על ממלכות־חסות, לכאורה "בנות־ברית" ולמעשה כפופות לשלטונה. ממלכות אלה הגנו על גבולות האימפריה, היו מקור למסים ובאזורים שאוכלוסייתם סרבנית, כדוגמת יהודה, שימשו שליטיהן גורם מתווך בין תושביהם לרומא. לשליטי ממלכות אלה מינתה רומא אישים מקומיים רמי־מעלה, שהוכיחו כישרון ונכונות לשרת אותה.

הקשר בין הורדוס לשליטי רומא החל בימי "שלטון השלושה" של אוקטביאנוס (לימים אוגוסטוס קיסר), אנטוניוס ולפידוס. בשנת 40 לפני הספירה מונה הורדוס למלך על יהודה הודות לתמיכתו של מרקוס אנטוניוס, ששלט מטעם רומא בסוריה, במצרים וביהודה. עם מפלתם של אנטוניוס ואהובתו קלאופטרה, הסיט הורדוס בזריזות את נאמנותו לאוקטביאנוס המנצח. אוקטביאנוס זיהה בהורדוס את האיש הנכון לשמש שליט יהודה, אישר את מלכותו ואף הרחיב את גבולות ממלכתו. הקשר שנרקם בין הורדוס לאוגוסטוס פטרונו, לאשתו ליוויה ולמרקוס אגריפא יד־ימינו היה יוצא דופן, וזוהרו הועם רק בשנות חייו האחרונות של הורדוס. נאמנותו לפטרונו אוגוסטוס ניכרה בכל תחום שפעל בו: שניים מבניו נשלחו להתחנך ברומא, הוא כונן בתחומי ממלכתו פולחן לכבוד אוגוסטוס, ייסד ערים ובנה מקדשים שנקראו על שם הקיסר, ובכל מעשיו דאג להשביע את רצון פטרוניו, שאל מורשתם התרבותית ותפיסת עולמם הפוליטית נטה בלבו.