בית המקדש

הר הבית ובית המקדש היו גולת הכותרת של מפעלי הבנייה של המלך הורדוס. בשנת 20 לפני הספירה בקירוב הוחל במפעל הבנייה המונומנטלי. הבנייה ארכה כ־9 שנים, ובמהלכה פירק הורדוס ובנה מחדש את בית המקדש השני. לראשונה נבנה בית המקדש ב־519 לפני הספירה בידי שבי ציון, והחשמונאים שיפצו אותו במאה ה־ 2 לפני הספירה. עשרת אלפים פועלים, ואלף כוהנים שהוקצו לעבודה בשטח האסור למי שאינו כוהן, הועסקו במפעל האדירים של הורדוס. המפעל הושתת על הרחבה מלאכותית של הר הבית לכדי במה ענקית, יותר מכפליים שטח הפסגה המקורית, שנתמכה בקירות אדירים. על הבמה נבנה מתחם נרחב המוקף סטווים משלושת עבריו, בזיליקה מונומנטלית בצדו הדרומי, ובמרכזו בית המקדש.

הורדוס היה אחראי לבנייתם של מקדשים פגאניים אחדים בתוך תחומי ממלכתו ומחוצה לה, ומפעל זה האפיל על האחרים, שכן היה למתחם המקודש הבנוי הגדול ברחבי העולם הרומי. המקדש שבנה הורדוס שימש מוקד עלייה לרגל ומרכז דתי וחברתי לעם היהודי. חורבנו בשנת 70 לספירה גרם לשינוי מכריע באופיה של יהדות הארץ והגולה.