צילום © מוזיאון ישראל, ירושלים, מאורו מליאני

Enlargeצפו בהגדלה

כיסויים למפתח החזה ('ברוסט־טיכעל')

פולין
המאה ה-19

משמאל לימין:

אריג כותנה מעל תמיכת קרטון, קטיפה, מלאכת שפּאַניער, עלי זהב מאוחזים ברקמה עם סלילי מתכת ונצנצים
אורך 29 ס"מ, רוחב 15 ס“מ

אריג משי מדוגם בחוטי מתכת, מלאכת שפּאַניער, כותנה מעל תמיכת קרטון
אורך 29 ס"מ, רוחב 10.8 ס"מ

אריג כותנה על תמיכת קרטון, רקמת תבליט בסלילי מתכת ונצנצים, מילוי צמר–גפן
אורך 29 ס"מ, רוחב 16 ס“מ

התקבל באמצעות ירס"ו, ארגון להשבת נכסי היהודים
מספר בנקודת האיסוף בוויסבאדן: T58, T57, T56
מספר רישום: B50.02.1679, B50.02.1680, B50.02.1681;163/006, 163/012
"לפי שכל אישה נשואה היתה החובה עליה ללבוש סינר רחב ממטה להלב עד לרגליה. ומן הצוואר עד הלב היתה נושאה את בית הנפש שלה מפני הצניעות."
חיים המבורגר, שלושה עולמות

ה'ברוסטטוך' (לעתים 'ברוסטטיכל') הוא כיסוי או מטפחת למִפתח החזה של בגד אישה. עם עטרת הראש ('שטערנטיכל') והסינר, היה ה'ברוסטטוך' לאחד משלושת המאפיינים המסורתיים של השמירה על צניעות הופעתה של האישה היהודייה בפולין. חלקו הגלוי לעין של ה'ברוסטטוך' הוא רצועה אורכית עשויה שכבות אריג אחדות המקנות לה נוקשות, מעוטרת במרכזה. המשכה של רצועה זו עשוי אריג חלק ופשוט הנתחב לחצאית. חלקה העליון נכרך סביב הצוואר בשני סרטים. לעתים כוסה ה'ברוסטטוך' בצווארון תחרים גליים ('קריינדל'). כמה מה'ברוסטטיכער' קטנים במידותיהם, אחרים רחבים וארוכים יותר, כך שנשים נהגו להניח את כפות–ידיהן מתחת להם, כפי שנראה בחלק מהאיורים.

החלק המרכזי של ה'ברוסטטוך' עשוי בהידור, רקום ברקמה צפופה של חוטי מתכת מוזהבים, זהרונים ותיל מתכת רקוע ומוזהב על רקע אריג מדוגם עשיר וצבעוני, ויש כאלה שעוטרו בשפאניער — מלאכת התחרים בחוטי מתכת שעיטרה פריטי לבוש טקסיים יהודיים בפולין, כגון עטרות לטליתות וכיפות לנשים ולגברים. בדרך–כלל עוצבו עיטורי ה'ברוסטטוך' כך שהכיסויים ייראו כמִפתח השמלה או החולצה. ה'ברוסטטוך' המעוטר בעושר נחשב לעתים לתכשיט יקר–ערך וגם כסמל למעמד העונדת. המנהג היה להעניק את ה'ברוסטטוך' עם עטרת הראש והסינר יחד לכלה, כחלק ממתנות החתונה המדגישות את הציפיה ממנה להיות צנועה ואדוקה.

ה'ברוסטטוך' יצא מן האופנה כבר בשלהי המאה ה-19, כאשר כפתורים ואמצעי רכיסה אחרים מילאו את תפקיד כיסוי מִפתח השמלות או החולצות. מתיאורים ספרותיים עולה כי למעשה רק זקנות הוסיפו ללבשו. בעוד עטרת הראש והסינר נשארו אביזרי לבוש דתיים הכרחיים לנשים יהודיות, ה'ברוסטטוך', שאין לו קשר ישיר לצווי ההלכה או לאמונה העממית, נזנח לחלוטין.

כמו פריטי לבוש אחרים המבטיחים את צניעות הלובשת (או הלובש), זוהר רקמתו ועיטוריו של ה'ברוסטטוך' הסבו את עין המתבונן דווקא אל האזור המוצנע בגוף ובכך שידרו מסר כפול.

מפרסומי מוזיאון ישראל:
יוהס, אסתר (עורכת), ארון הבגדים היהודי מאוסף מוזיאון ישראל, מוזיאון ישראל, ירושלים, 2014

תערוכות:

  • חסידים: לא רק שחור-לבן, מוזיאון ישראל, ירושלים, 19/06/2012 - 01/12/2012
  • שפת הלבוש: ארון הבגדים היהודי, מוזיאון ישראל, ירושלים, 11/03/2014 - 07/03/2015

English