Information Center for Israeli Art English

לאה ניקל

צילום: סטנלי בטקין

לאה ניקל, ישראלית, ילידת אוקראינה, 2005-1918.

לאה ניקל נולדה בז'יטומיר אוקראינה בשנת 1918. הוריה, בת-שבע וחיים ניקלשפרג, עזבו בשנת 1920 את אוקראינה, בעקבות מעשי אנטישמיות, ועלו לארץ ישראל עם בתם. בתחילה התגוררו בירושלים ובשנת 1922 התיישבו בתל אביב. בנעוריה למדה בבבית הספר "תלפיות". לאחר מכן למדה שפות וקצרנות בבית הספר למסחר. בשנות הארבעים של המאה ה-20 למדה ציור אצל חיים גליקסברג וב"סטודיה" אצל אביגדור סטמצקי. לפרנסתה עסקה בעבודות שונות כגון מלצרות או מזכירות.

בשנת 1950 נסעה לפריז, צרפת, כשהיא משאירה את בתה מנשואיה הראשונים אצל קרובי משפחה. שם, קיצרה את שם משפחתה המקורי ל"ניקל". החל משנת 1952 פעלה בסטודיו ששכן במבנה פסאז' דנציג, שכונה "לה-רוש", בשנת 1953 נרשמה ללימודי אמנות ב"בוז'אר", אולם לא התמידה בלימודיה שם. בשנת 1961 שבה לישראל והתיישבה באשדוד. בין השנים 1963-1964 שההתה בניו יורק, ארצות הברית, שם התגוררה במלון צ'לסי. בין השנים 1967-1965 התגוררה בצפת ובין השנים 1970-1967 התגוררה ברומא, איטליה. בשנת 1977 שבה להתגורר בצורה קבועה בישראל. בשנת 2000 זכתה בפרס ישראל לציור. משנת 1986 ועד מותה התגוררה במושב קדרון.

יצירותיה המוקדמות של ניקל, עד לשנת 1954, היו בעלי אופי פיגורטיבי. הם הושפעו מן המודרנזים האירופי של ראשית המאה ה-20. במחצית השנייה של שנות ה-50 של המאה ה-20 החלה ניקל בתהליך הפשטה, שאופיין בציור חופשי יותר, בהשפעת זרם ה-"אנפורמל" האירופי. ביצירותיה מופיע שילוב שבין מרכיבים קליגרפיים ומשיכות מכחול חופשיות לבין משטחי צבע.

לימודים

שפות, קצרנות וכתבנות, בית הספר למסחר, תל אביב
1935 ציור, אצל חיים גליקסברג
1935 מחול, אצל גרטרוד קראוס, תל אביב
1947-1946 אולפן לציור של אביגדור סטמצקי

פרסים

1953 פרס ראשון, תערוכת אמנים ישראלים בפריז, שגרירות ישראל, פריז, צרפת
1968 פרס המועצה הלאומית לתרבות ואמנות, משרד החינוך והתרבות
1972 פרס סנדברג לאמן ישראלי, מוזיאון ישראל, ירושלים
1982 פרס דיזנגוף לאמנות הציור והפיסול, מוזיאון תל-אביב לאמנות, עיריית תל אביב-יפו
1985 מדלייה על פועלה בהוראת האמנויות הפלסטיות בסדנה נסיונית, אונסקו
1987 פרס גמזו, מוזיאון תל אביב לאמנות, תל-אביב
1995 פרס ישראל בתחום הציור
1997 פרס אביר אמנויות וספרות, משרד התרבות הצרפתי