תמונות מחיי משפחה
Family traces

לעמוד הבית
Home Page
....


excerpts
 
מובאות נלוות לתערוכה


There I was, alone in the apartment where she had died, looking at the pictures of my mother, one by one, under the lamp, gradually moving back in time with her, looking for the truth of the face I had loved. And I found it.
(Roland Barthes, Camera Lucida, 1980)




וכך עמדתי לבדי בדירה שמתה בה, מסתכל בתצלומים אלה של אמי, תצלום אחר תצלום, באור המנורה, וחוזר עמה צעד אחר צעד לעבר הזמן שחלף, מחפש את האמת שבפנים האהובים. ומצאתי אותה.
(רולאן בארת, מחשבות על הצילום, 1980 ; מצרפתית: דב ניב)

Back home, I pored over these pictures with a fascination bordering on mania. I found them irresistible, precious, the equivalent of holy relics. It seemed that they could tell me things I had never known before, reveal some previously hidden truth, and I studied each one intensely, absorbing the least detail, the most insignificant shadow, until all the images had become part of me…
(Paul Auster, The Invention of Solitude, 1982)


 

כשחזרתי הביתה, עיינתי בתמונות האלה בהיקסמות הגובלת בטירוף. לא יכולתי לעמוד בפניהן, הן יקרו לי כשרידים מקודשים. דימיתי שהן יכולות לספר לי דברים שלא ידעתי מימי, לחשוף איזו אמת שהוסתרה עד כה, ועיינתי בכל אחת מהן בדבקות, בולע כל פרט ופרט, את הפחות שבצללים, עד שכל הדמויות נעשו חלק ממני...
(פול אוסטר, המצאת הבדידות, 1982 ; מאנגלית: משה רון)

The box was rusty and blackened, maybe an English tea caddy, and I had found it during that school walk, lying next to one of the stone mounds… As was bound to happen, the photographs from that box were lost and only years later it did suddenly occur to me why I had remembered that last photograph in such detail; why it was so disconcerting as if it were a scene from an old black-and-white documentary. It may well be a last testimony-capsule, perhaps the only evidence that that village indeed existed…
(Meir Agassi, Black Box, 1997)


 

הקופסה היתה חלודה ומושחרת, כנראה קופסת תה אנגלי, ומצאתי אותה אז, בטיול הטבע ההוא, זרוקה לצד אחת מתלוליות האבנים... כמו שיקרה, תצלומי הקופסה ההיא אבדו ורק שנים מאוחר יותר, הבנתי פתאום מדוע אני זוכר את התצלום ההוא לפרטיו, מדוע הוא טורד כל–כך כאילו היה סצינה מסרט תיעודי בשחור–לבן. אחרי הכל, יתכן שהוא מהווה מעין כמוסת–עדות אחרונה. אולי העדות היחידה לכך שהכפר ההוא אכן היה קיים...
(מאיר אגסי, “קופסה שחורה”, 1997)

… when he saw himself and his whole family fastened on to a sheet of iridescent metal for an eternity, he was mute with stupefaction… [he] was, in fact, frightened on that clear December morning when the daguerreotype was made, for he was thinking that people were slowly wearing away while their image would endure on a metallic plaque.
(Gabriel Garcia Marquez, One Hundred Years of Solitude, 1967)


 

...כאשר ראה את עצמו ואת כל בני משפחתו על פני לוח–מתכת ססגוני לנצח נצחים, נאלם דום מרב התדהמה... [הוא] היה נרעש ונפחד מאוד באותו בוקר צח של חודש דצמבר כשצילמוהו בדגרית [דאגרוטייפ], כי היה סבור שהאנשים היו הולכים ודהים ככל שדמותם מתקיימת ועומדת על לוח–מתכת.
(גבריאל גארסיה מארקס, מאה שנים של בדידות, 1967 ; מספרדית: ישעיהו אוסטרידן)
Copyright © The Israel Museum, Jerusalem 1995-2009   |   כל הזכויות שמורות © מוזיאון ישראל, ירושלים 1995-2009