Julita Wójcik

Julita Wójcik's film shows the artist dressed as a housewife, a kerchief wrapped around her head, holding paintbox and paintbrush. In the background, on the bank of a river, is a large, Communist-era apartment building. An unseen man's voice gives her simple painting instructions. "Get up!" he commands her, beginning a long series of orders. "Take the white; paint the window-frame… higher now… a little higher… lower… paint a white line higher up…" He tells her what to paint, what colors to use, how she should handle her brush, dictating the direction and speed of her movements. Occasionally, he offers a brief word of encouragement before resuming his direction of her motions and her expression. Blindly, she carries out his instructions, but - ironically - leaves not a single mark. At the end of the film, she is told to step back from the "painting" in order to study the result. Her housewife's attire emphasizes how out of place she is in the environment in which she is compelled to work. Her movements are not natural, and she can act only by following instructions. Her obedience and her need to be directed leave no room for doubts or questions. In this way, the film touches on the issue of authority in relations between men and women, and between teacher and student.

יוליטה וויצ'יק

בסרט מאת האמנית יוליטה וויצ'יק, היא לבושה בבגדי עקרת בית, מטפחת כרוכה לראשה והיא אוחזת במכחול ובצבעים על רקע נוף שיכון סוציאליסטי על גדת נהר. גבר שרק דיבורו נשמע נותן לה הוראות פשוטות לציור. הוא פונה אליה בציווי - "קומי!" - ופוצח בסדרה ארוכה של הוראות אל מול הנוף: "קחי לבן, סמני את החלון... עכשיו גבוה יותר... קצת יותר גבוה... נמוך יותר... ציירי קו לבן גבוה יותר". הוא אומר לה מה לצייר ובאילו צבעים להשתמש, מכתיב לה את התנועות, את כיוון המכחול ואת הקצב. מדי פעם הוא מעודד אותה בקצרה ושב לכוון את תנועותיה ואת מבטה, והיא, כמו עיוורת תמימה, נענית לכל אחת מהנחיותיו, אך באופן אירוני לא משאירה ולו כתם צבע אחד.
בסופו של הסרט היא מתבקשת להתרחק מעט מן הנוף ה"מצויר" כדי לבחון את התוצאה. בגדי עקרת הבית מדגישים את זרותה במרחב שהיא נדרשת לפעול בו, מרחב שבו תנועותיה אינן טבעיות ופעולותיה יכולות להתממש אך ורק באמצעות הוראות. היענותה של האישה להוראות והצורך שלה לעקוב אחריהן אינם מאפשרים לה להטיל ספק או לשאול שאלות כלשהן. הסרט נוגע כך במקומה של הסמכות ביחסים בין גבר לאישה ובין מורה לתלמיד.