Boaz Arad

In Boaz Arad's film, Gefilte Fish, his mother Efrat demonstrates the stages of preparing the dish, "from the whole fish to the table," in the spirit of television cooking programs. The ingredients, the cutting of the fish, the seasoning, cooking and presentation of the dish, are each displayed and demonstrated step by step. Arad, however, deliberately disrupts the synchronization of voice and lip movement. The mother's voice is accompanied by her son's "lip synch," while his voice, like that of a ventriloquist, emerges from the mechanical lips of a dummy made in his likeness. The parrot on Arad's shoulder alludes to simple imitation that does not entail understanding. As Arad's mother cuts up the fish, they discuss relations between Ashkenazim (European Jews) and Mizrachim (Jews of Middle-eastern extraction), and issues of authority and tradition between generations. The son, as if to answer her violence with violence, detaches her voice from her face (which is never shown). Arad selects the ingredients of his film, seasons them with voices, adds extra footage, combines the elements, and edits it on the cutting room table.

בועז ארד

בסרטו של בועז ארד "גפילעט פיש", אמו אפרת מדגימה את הוראותיה "כל הדרך מהדג השלם אל השולחן" ברוח תכניות בישול ויצירה בטלוויזיה. החומרים, החיתוך, התיבול, הבישול ואפילו ההגשה מוצגים כולם צעד אחר צעד, אבל ארד משבש את ההתאמה בין הקול לתנועות השפתיים. קולה של האם מלווה בתנועות השפתיים )ליפ סינק( של הבן, בעוד קולו של ארד בוקע, כקולו של פיתום, משפתיה המכניות של בובה בדמותו. נוכחותו של תוכי על כתפו של ארד היא משל לחיקוי תמים שאינו כרוך בהבנה. במהלך הסרט האמן ואמו משוחחים על יחסי מזרחים ואשכנזים ועל יחסי סמכות בין-דוריים ומסורת, בשעה שידיה של האם מבתרות את הקרפיון. הבן, כמו מחזיר לה באלימות, משמיע את קולה, אך נמנע לאורך כל הסרט מלהראות את פניה, מנתק פעולה אחת שלה ומחבר את קולה והוראותיה לפעולה אחרת. כמו במטבח, ארד בוחר חומרים לסרטו, הוא מתבל אותם בקול שמייצר משמעות ועורך אותם על שולחן העריכה שעליו נוספים חיתוכים ומתחברים רכיבים.