גלעד אפרת
נגב, 2010
צבעי-שמן על פשתן, 250X150 ס"מ
משכן לאמנות, עין-חרוד


במראות הנגב המלווים את ציוריו גלעד אפרת חוזר אל מחוזות ילדותו בבאר–שבע. במרחב זה של אובך וחולות נאחזים בתי העיר, יישובי הבדווים והצמחייה הדלילה במאמץ של הישרדות. קיומם הארעי מומחש בדימוי זה של מאהל מאולתר, ועוד יותר מכך באמצעות מקטעיו החסרים–המחוקים: תחת שכבות הצבע המדברי דומה שההֶצרף המגובב של סככות וגרוטאות מתפרק ונמחה בחול.

שיטת הציור בשכבות שפיתח אפרת מיישמת דיאלקטיקה של בנייה והרס, כיסוי וגילוי; כנקודת מוצא משמשים לו דימויים מצולמים בשחור-לבן שהוא מגדיל ומעתיק אל הבד בדרך מסורתית של חלוקה לסריג (גריד). כיסוי הבד נעשה בשכבות צבע דקות - מן הבהיר לכהה; את הצבע הלח הוא מוחה בסמרטוט, עד שהדימוי מבצבץ מתחת לפני השטח הכהים. "הצייר", אומר אפרת, "כמוהו כארכאולוג: חלוקת הגריד דומה לעבודת החוקר המתווה רשת של ריבועים הנחפרים בזה אחר זה, ותהליך הציור משול לחשיפתן האטית ההדרגתית של שכבות העומק". כך הופך לוח הציור עצמו לתל צובר רבדים - גל–עד לביוגרפיה אישית ולהיסטוריות קיבוציות הנערמות במרחב הגאו–פוליטי המקומי.