מיכה אולמן
בית דו–משפחתי 1, 2013
בית דו–משפחתי 2, 2013
חול חמרה על נייר


החיבור בין בית לחול חוזר ביצירות פיסול, מיצב ורישום של מיכה אולמן ומגלם מכלול של זיקות בין האדם לאדמת המקום. במופעים המגוונים של יסודות אלו האמן מתעמק במהותם הממשית והמושגית ותוהה על טיבם הארעי; בית–החול - משל למשפחה, למקלט ולמולדת - לעתים צומח ונבנה ולעתים מתפרק ומתפורר, נקבר בעפר או קורס אלי בור.

סדרת הרישומים "בית דו–משפחתי" חושפת היבט אישי הנוגע לגורל בית משפחת האמן שברמת–השרון. הבית נטוע בשכונת עולים שנוסדה עם קום המדינה, והוא צפוי בעתיד הקרוב להיהרס במסגרת מיזם "פינוי-בינוי". משבר העקירה וחרדת האבדן משיבים את אולמן אל התכנית האדריכלית, אשר שימשה אותו בסדרת עבודות מוקדמת מ–1974 , אז עבר אל דירתו החדשה. בדקדקנות תיעודית הוא מתווה בחלקו השמאלי של הדף את מתאר חדרי דירתו כפי שהתעצב עם השנים, ומימין - את מפרט הדירה התואמת של שכניו. ואולם, את הרישום המוקפד העשוי במכחול דק הוא מציף בתמיסת חול ודבק נוזלי. לנוכח החדרים הנאטמים על הגיליון הלבן ומתח הניגודים שבין הנשלט לאקראי, אולמן פותח את דלתו לקריאה פרשנית מורחבת - מתכנית קרקע לחתך עומק של תל ארכאולוגי, מדיוקן אנושי סכמטי אל מבוכי התת–מודע, וממארג השיתוף בין משפחות שכנות אל המציאות של דו–קיום לאומי.