פנים אל פנים: המסכות העתיקות בעולם

קבוצה נדירה של מסכות אבן חידתיות שנוצרו בהרי יהודה ומדבר יהודה, והן מדיוקנאות האדם העתיקים ביותר הידועים לנו, משרטטת את עולמם התרבותי ואת אמונותיהם של בני-האדם שחיו באזורנו בתקופה הנאוליתית, לפני 9,000 שנה. המסכות הפרהיסטוריות, שהתגלו במאה ה-20 והתפזרו ברחבי תבל, מוצגות כאן יחדיו בפעם הראשונה, כבמעין תמונה קבוצתית.

האם פני האבן הם בבואה של יוצריהם? כשמתבוננים במסכות פנים אל פנים מתברר שלצד הדמיון בחומר הגלם, בשיטת הגילוף ובתווי-הפנים, הן נבדלות זו מזו בפרטיהן ובעיצובן, וכי יוצריהן השכילו להעניק לכל אחת מהן "אישיות" נבדלת. עם זה, מאפייניהן המשותפים ובמיוחד ארובות העיניים, האף הקטום, הפה חסר השפתיים והשיניים החשופות מעלים על הדעת צורת גולגולת. מן הדמיון בין המסכות המגולפות ובין גולגולות פולחניות של אבות קדמונים שנמצאו בכפרים מתקופה זו - עידן ה"מהפכה החקלאית" והמעבר מחיי ציד ולקט להתיישבות קבע ולייצור מזון - אנו משערים שהמסכות ייצגו את רוחות המתים שימשו בטקסי דת ומעבר ובפולחני ריפוי וכשפים.

הגולגולת, לפי תפיסת העולם הקמאית אינה מסמלת את קץ כל בשר אלא דווקא את "כוח החיים" ואת עוצמתו הרוחנית של בעליה, ועל כן הוענק לה תפקיד בולט בפולחן רוחות המתים בחברות הקדומות. האבות המתים בחברות אלה היו חלק מעולמם של החיים, ולפי תפיסתם - המשיכו להגן על המשפחה, על כמה בתי-אב, על סדרי החברה ואף על איתני הטבע – הכול לפי המדרגה החברתית והרוחנית שהיתה להם בחייהם. על רקע זה אפשר לראות במסכות האבן הנאוליתיות את פניהם של חברי קבוצה בעלת מעמד חברתי, רוחני או מיתי מיוחד, שלרוחותיהם יוחסה עוצמה גדולה.

כוחה של המסכה נובע מהיישות שהיא מייצגת. מרגע שעוטים אותה, פני העוטה לא רק מוסתרים, אלא אישיותו מתפוגגת, והרוח הגלומה במסכה חודרת לתוכו ומעניקה לו מכוחה. מן החורים שבשולי המסכות, מן המרחק שבין חורי העיניים שלהן וממשקלן אנחנו מסיקים שבזמן הפולחן עטו אותן על הפנים ואף צירפו אליהן שיער כדי לשוות להן מראה אנושי; מהשוואה לתרבויות מסורתיות בנות-זמננו באפריקה ובאוקיאניה אנחנו יודעים, שהמסכה היתה רק חלק מהוויה שלמה שכללה תלבושת, קול, תנועה וריקוד. ביצירת דמויות אנושיות למטרות פולחן, ביטאו בני החברות החקלאיות הקדומות את התעצמות כוחם לשלוט בטבע. בפעם הראשונה בתולדות האדם הם ייצגו את הכוחות העל-טבעיים בצלמם ובדמותם.