איש זה היה חמור סבר ומסביר פנים כאחת, רציני ומבודח, מתמהמה ומהיר, קמצן ונדיב, מעמיד פנים ומדבר גלויות, אכזר ורחום, ותמיד בהכול הפכפך  
היסטוריה אוגוסטה: חיי הדריאנוס, 14 : 11 , מלטינית: דוד גולן

בתערוכה זו מתאחדים בפעם הראשונה שלושת פסלי הברונזה היחידים ששרדו מהעולם העתיק המתארים את הקיסר הדריאנוס, אשר שלט על האימפריה הרומית משנת 117 ועד מותו בשנת 138 לספירה. אף שיש ביניהם הבדלים קלים הם דומים להפליא ושופכים אור על דמותו רבת–הפנים. בתולדות עם ישראל זכור הדריאנוס כמי שדיכא באכזריות את מרד בר כוכבא והמיט חורבן על יהודה; צורר שדבק בו התואר המפוקפק "שחוּק עצמות", כלומר, איחול למותו — "שתישחקנה עצמותיו". ואולם בהיסטוריה הכללית נודע פובליוס אליוס הדריאנוס בכישוריו האינטלקטואליים יוצאי הדופן, בתשוקתו לידע בתחומים נרחבים ובחיבה שרחש לתרבות יוון, ונוהגים לראות בו אחד הקיסרים הנאורים ששלטו ברומא.

הוא נולד בשנת 76 לספירה, ובגיל 41 קיבל לידיו את כס השלטון — האימפריה היתה אז בשיא גודלה ונתונה במשבר צבאי חמור. במאמצים כבירים ובאמצעות הטלת רפורמות מנהליות, כלכליות וצבאיות, הצליח הדריאנוס לייצב את השלטון ולהבטיח את הישרדות האימפריה עוד מאות שנים אחריו. מחצית משנות שלטונו בילה במסעות שהובילוהו לקצות האימפריה — מבריטניה לאפריקה ומספרד ליהודה. בגיל 62 מת, ככל הנראה ממחלת הלב שלקה בה.

מראשית עידן הקיסרות השתמשו קיסרי רומא באמנות הדיוקן כאמצעי תעמולה רב עוצמה להאדרת כוחה של רומא ולביסוס שלטונם. השיטה המקובלת היתה להפיץ טיפוסי דיוקן שעוצבו בבירת האימפריה וזכו לאישור קיסרי כדי שיועתקו בשיש ובברונזה ברחבי הממלכה. הטיפוסים הללו עודכנו מדי פעם בפעם לציון אירועים חשובים בתקופת שלטונו של הקיסר, כגון יום השנה לעלייתו לשלטון, ניצחונות בקרב או לידת בן. לא פעם קרה שהדיוקנאות סטו מן התיאור המקובל או משום שמפאת המרחק לא היתה לאמן גישה לדגם מאושר, או שבהעדר פיקוח הוא נטל לעצמו חופש אמנותי. מכאן השוני הניכר בין הפסלים.

הקיסרים הוצגו בפסליהם במופעים קבועים, ששיקפו את תפקידיהם הרשמיים השונים: מפקד צבא רומי, אבי האומה או כוהן עליון. בעיני בני התקופה לא היו הדיוקנאות בעלי ערך של יצירת אמנות, כמו בימינו — הם היו בעיקר סמל לעוצמה פוליטית.

הפסלים הוצבו במקומות מרכזיים על כַן גבוה ומעוטר, אשר נשא כיתובי הקדשה המזכירים את שמות התורמים ומזהים את הקיסר בשמו ובתאריו המלאים. הצבת הפסלים במרחב הציבורי היתה נתונה לפיקוח של אנשי ממשל מקומיים, שהופקדו לא רק על תהליך הייצור וההצבה של הפסל, אלא גם על התחזוקה שלו. נוסף על היותם אמצעי תעמולה, אחדים מהפסלים שימשו בטקסים לכבוד הקיסר שראו בו בפרובינציות אל עוד בחייו.

  אכן לאחר שערך שינויים בצבא... פנה אל בריטניה, ובה דברים רבים שיפר וראשון בנה חומה לאורך שמונים אלף צעדים כפולים אשר תפריד בין הברברים לבין הרומיים  
היסטוריה אוגוסטה: חיי הדריאנוס, 11 : 2, מלטינית: דוד גולן

האימפריה העצומה שירש הדריאנוס היתה נגועה באי–שקט. כיוון שהבין שלא יוכל לשמר את גבולותיה במתכונתם, ויתר על חלום ההתרחבות שהיה משותף לקודמיו בתפקיד, ותחת זאת החליט לסגת מאזורי סכסוך ולחזק את שטחי האימפריה.

בשנת 122 לספירה ביקר הדריאנוס בבריטניה אחרי סיור בגרמניה, שם פיקח על הגנת הגבולות. הוא החליט לנטוש את השטחים העוינים — היום צפון אנגליה — שהיו מקור להתקוממויות, ולבצר את הגבול בחומת הפרדה; אורכה 117 ק"מ והיא קרויה "חומת הדריאנוס". זו לא היתה סתם סוללת הגנה שנבנתה כדי "להפריד בין הרומים לברברים", כפי שנכתב על אודותיה, אלא מתקן יעיל שאפשר פיקוח צבאי וכלכלי על האזור וגם סמל כוחני לשלטון רומא.

  מלחמה לא קטנה ולא קצרה נגרמה כאשר ייסד הדריאנוס בירושלים עיר במקום זו שהוחרבה, אשר הוא קרה לה גם אליה קפיטולינה  
קסיוס דיו, היסטוריה רומית, 69 : 12 : 1

ביקור של קיסר היה כרוך תמיד בתכונה ערה — סלילת דרכים, שיפוץ מבנים קיימים, הקמת מונומנטים אדריכליים לציון המאורע, הצבת פסלים וטביעת מטבעות הנושאים את דמות הקיסר. באביב שנת 130 לספירה ביקר הדריאנוס ביהודה במסגרת מסעותיו לפרובינציות המזרחיות. ייתכן שאז ייסד מחדש את ירושלים כקולוניה וכינה אותה “אליה קפיטולינה“

על–שמו — פובליוס אליוס הדריאנוס, ועל–שם ראש האלים, יופיטר קפיטולינוס. בציפייה לבואו של הקיסר לעיר, הקדיש לכבודו הליגיון העשירי פְרֶטֶנסיס מונומנט מרשים, והכתובת הנראית בכפולת העמודים הבאה היא כל ששרד ממנו. ייתכן שהיתה חלק משער ניצחון, או מכַּן שפסלו של הדריאנוס ניצב עליו. הכתובת כוללת את שמו המלא ואת תאריו של הדריאנוס, ובאמצעותם אפשר לתארך את שנת הביקור — 130 לספירה. חלקה הראשון של הכתובת נמצא בשנת 1903 ונשמר מאז בכנסייה הפרנציסקנית. ב- 2014 כעבור 110 שנים, חשפה רשות העתיקות את חלקה השני, וזו להם הצגתם המשותפת הראשונה.

  "מעטים מן היהודים שרדו. חמישים מהמבצרים החשובים ו– 985 מכפריהם הידועים ביותר נמחו מעל פני האדמה. 580 אלף בני אדם נהרגו בפשיטות ובקרבות, ולא ניתן למנות את הרבים שנספו ברעב, במחלות ובשרפות. כך הפכה כמעט כל יהודה לשממה..."  
קסיוס דיו, היסטוריה רומית, 69 : 14 : 3

ירושלים עמדה בהריסותיה מאז המרד הגדול ברומאים וחורבן הבית בשנת 70 לספירה. ההחלטה של הדריאנוס להקימה מחדש כעיר פגאנית פגעה פגיעה אנושה באמונות ובמנהגים היהודיים. תכניתו לבנות מקדש ליופיטר במקום הריסות בית–המקדש והגזרות שהטיל, ובראשן האיסור על המילה, ריסקו את תקוות היהודים לשיקום ולהחזרת עצמאותם. אין תמימות דעים בשאלה אם צעדים אלה של הקיסר היו הסיבה לפרוץ מרד בר כוכבא, או שהמרד פרץ מסיבה אחרת, וצעדי הקיסר היו העונש שנגזר על היהודים בעקבותיו. על הכול מוסכם שעם עזיבת הדריאנוס את האזור קם העם ביהודה בהנהגתו של בר כוכבא (שמעון בן כוזיבא) למרוד בו ובאימפריה רבת–העוצמה שבראשה עמד.