הקדמה

השם "כנען", שמקורו במקרא ובתעודות קדומות ממצרים ומן המזרח הקרוב, מציין באופן כללי את המרחב הגֵאוגרפי המקיף בימינו את ישראל, את חלקה המערבי של ממלכת ירדן, את לבנון ואזור החוף הסורי ואת דרום סוריה, והוא חופף פחות או יותר את המונח בן־זמננו "הלֶבַנְט". מקורות קדומים ממרחב זה מציינים, שמוצא אוכלוסייתו היה שֵׁמִי. האִזכּוּרים הקדומים ביותר של כנען וכנענים הם מהמאה
ה־18 לפני הספירה, אך היום יש המחילים מושגים אלה על מרחב הלבנט ואוכלוסייתו גם בתקופות קדומות יותר. עדויות ברורות לקשרי גומלין בין כנען למצרים, הארץ השכנה מדרום־מערב, מצויות במקורות בכתב ובממצאים ארכֵאולוגיים, מהם שקדמוּתם מגיעה אף לאלף ה־4 לפני הספירה. קשרים אלה נקבעו על־ידי התפתחויות פוליטיות בשני המרחבים, ומִטֶבע הדברים הם ידעו שינויים במהלך הזמן.

הגֵאוגרפיה של ארץ מצרים, על חלוקתה הטבעית לרצועה הצרה של עמק הנילוס בדרום ולדֶלתה הרחבה של הנהר בצפון, עד לחוף הים התיכון (ובהתאמה – מצרים העליונה ומצרים התחתונה), השפיעה על ההיסטוריה הארוכה של מצרים הפרעונית, שראשיתה באיחודם של שני האזורים הללו תחת שלטון אחד סביב שנת 3150 לפני הספירה. הציביליזציה המצרית הקדומה ידעה תקופות של חוסן, כשמצרים העליונה והתחתונה היו מאוחדות, וביניהן פרקי חולשה, כאשר השלטון המרכזי התפורר, הארץ חולקה ושושלות שונות שלטו בצפונהּ ובדרומהּ.

תקופות החוסן, שראשיתן, כאמור, באיחודה של מצרים, היו תקופת השושלות הקדומות (3150 – 2685 בקירוב לפני הספירה); הממלכה הקדומה (2685 – 2180 בקירוב לפני הספירה) – תקופת בנייתן של הפירמידות הגדולות; הממלכה התיכונה (2040 – 1700 בקירוב לפני הספירה), הנחשבת לתקופה הקלאסית של הספרות המצרית; והממלכה החדשה (1540 – 1070 בקירוב לפני הספירה), התקופה המפוארת בתולדות מצרים הפרעונית, שבמהלכה שלטה מצרים בכנען שבצפון־ מזרח ובנוּבּיה שבדרום. תקופת האיחוד האחרונה קודם לכיבושה של מצרים בידי אלכסנדר הגדול היא התקופה המאוחרת (664 – 332 בקירוב לפני הספירה). זו כללה פרק תחייה קצר, אך לא שוחזרה בה תפארתן של תקופות קודמות. התקופות שבין פרקי השגשוג היו תקופת הביניים הראשונה (2180 – 2040 בקירוב לפני הספירה), שנמשכה בין הממלכה הקדומה לבין הממלכה התיכונה; תקופת הביניים השנייה (1700 – 1540 בקירוב לפני הספירה), שנמשכה בין הממלכה התיכונה לבין הממלכה החדשה; ותקופת הביניים השלישית (1070 – 664 בקירוב לפני הספירה), בין הממלכה החדשה לבין התקופה המאוחרת.

בניגוד למערכת הפוליטית של מצרים הפרעונית, אשר בנסיבות אידֵאליות התבססה על ממלכה מאוחדת אחת, המערכת הפוליטית בכנען כללה עָרֵי מדינה נבדלות, שלכל אחת מהן שליט משלה. מערכת ערי מדינה זו נוסדה בשנים 2900/2950 בקירוב לפני הספירה, עם ראשית העיור באזור בתקופת הברונזה הקדומה, וקיומה נמשך עד לסוף האלף ה־2 לפני הספירה. כמו במצרים, המערכת הפוליטית בכנען ידעה תקופות של חוסן, כאשר המרכזים העירוניים שגשגו, ולעומתן תקופות של ירידה, כאשר דלדול והרס פקדו את ערי המדינה. המונחים המדויקים באשר לאותן תקופות בכנען, אופיין והכרונולוגיה המוחלטת שלהן אינם ברורים כמו במצרים (אך ראו עמ' 14 – 15 לעניין מסגרת כרונולוגית מוצעת וכן הדיונים בנושאים אלה בפרקים הבאים).

במהלכן של תקופות האחדוּת והיציבות בתולדות מצרים היו אלה המצרים שכוננו את הקשרים עם כנען, והם שקבעו את אופיָם, על־פי צרכיהם. ואולם כאשר השלטון המרכזי בממלכה התפורר נחלשה שליטתו בגבולות, וגלים של אוכלוסיית זרים חדרו בהיקפים גדולים מכנען למזרח הדלתה, כפי שעולה מממצאים ארכֵאולוגיים ומתעודות קדומות. עם זאת נשארה מצרים הפרעונית באופן מובהק הגורם המדיני החשוב במרחב, ובני כנען, בין אלה שישבו בארצם ובין אלה שהתיישבו במצרים, המשיכו להתייחס לתרבות המצרית בהערכה גדולה ואימצו לעצמם סממני תרבות מצריים, שנחשבו בעיניהם יוקרתיים. בו בזמן ניכרת גם השפעתה של התרבות הכנענית על מצרים, כפי שמלמדים מקורות בכתב וממצאים ארכאולוגיים, וזיקות הגומלין בין שתי התרבויות נידונות במפורט בפרקים שלהלן.

הקדומים במגעיה המאורגנים של מצרים עם כנען היו קשורים בייבוא של מוצרי מותרות, שהיו מבוקשים בחוגי האליטות העולות במצרים בערך בעת איחודה של ארץ זו בסוף האלף ה־4 לפני הספירה. בעת ההיא החלו להתרקם קשרי הגומלין התרבותיים בין שתי הארצות, והם התחזקו בהדרגה במהלך האלפים ה־3 וה־2 לפני הספירה, תוך שהם מושפעים במידה רבה על־ידי ההתפתחויות הפוליטיות הן במצרים הן בכנען. בד־ בבד היו הבדלים ניכרים בין מערכת היחסים של מצרים עם דרום כנען, משמע האזור שבו משתרעת מדינת ישראל של ימינו, לבין זו שהתפתחה עם צפון כנען – האזור של לבנון ודרום סוריה.

התערוכה "פרעה בכנען" נועדה להציג ממצאים ארכֵאולוגיים המשקפים את קשרי הגומלין בין מצרים לבין כנען, תוך התמקדות במשמעותם הפוליטית והתרבותית של קשרים אלה. בהקשר זה מודגש האלף ה־2 לפני הספירה, פרק־זמן שבמהלכו התרחשו שתי התפתחויות בעלות חשיבות מכרעת ביחסים בין מצרים וכנען. הראשונה הייתה חדירתם ההדרגתית של בני כנען אל מזרח הדלתה של הנילוס והתיישבותם שם, התפתחות שהוליכה לשלטונה של שושלת מלכים ממוצא כנעני במצרים – ההִיקסוֹס – בין השנים 1650 – 1540 בקירוב לפני הספירה. השנייה הייתה שלטון ממושך של האימפריה המצרית בכנען, שכָּלַל נוכחות צבאית ומִנהלתית, בין השנים 1500 – 1150 בקירוב לפני הספירה. במונחים היסטוריים וארכאולוגיים מקיף פרק־הזמן האמור את הממלכה התיכונה במצרים, את תקופת הביניים השנייה בתולדותיה ואת הממלכה החדשה, ובכנען – את תקופות הברונזה התיכונה והמאוחרת.

במרכזה של התערוכה מבחר חפצים, מהם מצריים ומהם מצריים בסגנונם, רובם משכבות יישוב מתקופות הברונזה התיכונה והמאוחרת בדרום כנען – האזור של מדינת ישראל בימינו. עוד מוצגים בתערוכה חפצים מעטים מאזור זה, המשקפים את ראשית הקשרים הממוסדים בין מצרים לבין כנען בסוף האלף ה־4 לפני הספירה, וכן חפצים ממצרים המשקפים את מערכת היחסים הפוליטית והתרבותית בין שתי הארצות במהלך האלף ה־2 לפני הספירה. חפצים אלה מציגים היבטים מיוחדים ביחסי הגומלין בין מצרים לבין כנען ומאירים את ההבדלים בין היחסים ואופיָם בתקופת הברונזה התיכונה (ימי שלטון ההיקסוֹס במצרים) לבין אלה שהתקיימו בתקופת הברונזה המאוחרת (שלטון האימפריה המצרית בכנען). בניגוד למצב הדברים בתקופת הברונזה התיכונה, כאשר היחסים בין מצרים לבין כנען באו לידי ביטוי בראש ובראשונה במסחר ובקשרי משפחה, בתקופת הברונזה המאוחרת היה זה מצב של שלטון מצרי בכנען, אשר מִטֶבַע הדברים השפיע על מגוון רחב של תחומים והניב מספר גדול בהרבה של ממצאים

הקטלוג הנלווה לתערוכה ערוך בסדר כרונולוגי ומציג את מהלך ההתפתחות ההיסטורית והיבטים מסוימים ביחסי הגומלין הפוליטיים והתרבותיים בין מצרים לבין כנען, מראשיתם בסוף האלף ה־4 לפני הספירה ועד לנפילתה של האימפריה המצרית בכנען במהלך האלף ה־2 לפני הספירה. לרוב הדיונים בקטלוג נלווים תיאוריהם של חפצים המוצגים בתערוכה. עוד כלולים בקטלוג שני נספחים: האחד מוקדש למקורו של האלפבית בכתב המצרי הקדום ("כתב החרטומים"), והשני עניינו מצרים וכנען במסורת המקראית. [איור 1] שבוי כבול ממערב אסיה, המזוהה בשם "כנען", מוקף חומת עיר סמלית; תיאור המופיע על בסיס של פסל מלכותי