עם גירוש ה׳היקסוֹס‘ ממצרים על ידי מייסד השושלת ה־18, פרעה יעַחְמֶס (1525-1550 לפני הספירה), החלה תקופת הממלכה החדשה, שבה הגיעה הציוויליזציה המצרית לשיאה מבחינה צבאית, כלכלית ותרבותית. בתקופה זאת הרחיבה מצרים את כיבושיה לנוביה שבדרום ולכנען שבצפון ונוסדה האימפריה המצרית בת 350 השנים. שליטי השושלת הראשונים יצאו למסעות צבאיים בכנען בכוונה להרוס את המאחזים המזוהים עם ה׳היקסוֹס‘ ולהרתיע את מושלי ממלכת מיתני שממזרח לנהר הפרת בצפון סוריה, אשר איימה על האינטרסים המצריים באזור. ואולם, רק השליט החמישי של השושלת, תְחוֹתְמֶס השלישי, היה זה שהצליח לכונן את האימפריה המצרית בכנען, אחרי שגבר על המושלים הכנענים שחברו נגדו בקרב מגידו בשנת 1457 לפני הספירה. כדי לשמר את שליטתה בכנען הקימה מצרים מערך צבאי ומנהלי בשטחים שכבשה. לימים השפיעה הנוכחות המצרית באזור השפעה ניכרת על כנען ובמקביל הושפעה מצרים מכנען באופן חסר תקדים.