הדפסה | סגירה

מוזיאון ישראל
 

אמיל ברנאר
צרפתי, 1941-1868
דיוקן מארי למאסון
1892
צבעי-שמן על בד
גובה 111.5 ס''מ, רוחב 83.5 ס''מ
מתנת גב' פיליפ הולדן, ניו-קיינן, קונטיקט, לידידי מוזיאון ישראל בארה"ב
© Emile Bernard / ADAGP, Paris, 2007
מספר רישום: B75.0137

אמיל ברנאר היה בן שש-עשרה, בוגר לגילו, מחונך היטב ובעל מזג עז כשהגיע ב-1884 לסדנתו של הצייר האקדמי פרנן קורמון באקול דה-בוזאר בפריז. ידידיו הקרובים ביותר, אנרי דה טולוז-לוטרק ולואי אנקטן, למדו עמו והיו שותפים לעניין הנלהב שגילה במגמות האמנות החדשות. יחדיו ביקרו ודנו בתערוכות האימפרסיוניסטים, שהיו עדיין שנויים במחלוקת אף שזכו כבר למידה של הכרה. בחנות הצבעים של ז'וליין "אבא" טאנגי ראה ברנאר תמונות של פול סזאן והתרשם מהן עמוקות. הוא פגש גם את וינסנט ואן-גוך ולימים נקשר ביניהם קשר רב משמעות. בתחום הספרות העדיף ברנאר הצעיר את הסופרים והמשוררים הסימבוליסטים בני זמנו.

ברנאר היה מטיבו סטודנט מרדן ולכן גורש מן הסטודיו של קורמון. כעבור זמן קצר, באביב 1886, ערך מסע רגלי בחבל ברטן. עד יוני הגיע לסן-בריאק שעל החוף הצפוני ושם שכר חדר בפונדק של משפחת למאסון. הוא שהה במקום במשך כל חודש יולי שכן נלכד בקסמה של מארי, בתו של בעל הפונדק. בשש השנים הבאות שב ברנאר לסן-בריאק מדי קיץ, אולם רק בביקורו האחרון צייר את "דיוקן מארי למאסון". בשש השנים הללו יצר את עבודתיו החדשניות ביותר.

בתחילה התקדם ברנאר מאימפרסיוניזם לפואנטיליזם ואז, כאשר עבד לצד לואי אנקטן, פיתח סגנון חדש. הוא נטש את הראליזם לטובת קווי מתאר חזקים, אזורים שטוחים של צבע וצורות מפושטות. סגנון זה, שהיה פרי החיפוש אחר דרך ביטוי אקספרסיבית יותר, כונה קלואזוניזם ושיקף השפעות של האמנות היפנית, אמנות ימי הביניים והרנסנס המוקדם, אמנות עממית וכן תיאוריה ספרותית סימבוליסטית. ברנאר הוסיף להשתכלל מתוך שיתוף הפעולה ההדוק שלו עם פול גוגן בפונט-אוון בשנת 1888. לימים יזכה גוגן בעיקר התהילה בגין הסגנון הסינתזיסטי שהתפתח בעבודתם המשותפת.

"דיוקן מארי למאסון" צויר שנה לפני שיצא ברנאר את צרפת למשך יותר מעשר שנים. במובנים רבים ציור זה מייצג את שיא הישגיו של האמן, בכך שהוא ממחישבעליל את יכולתו להטמיע מגוון רחב של מקורות. קווי מתאר חזקים, כהים, מסמנים את גבולותיהם של גושי הצבע. הדמות, אלגנטית ומונומנטלית, לבושה בגוני ורוד וחום ומוצבת על רקע שטוח ומופשט בגוני ירוק. פניה מעוצבים בעדינות וחולצתה עשויה דגמים של ערבסקות זורמות, קצביות, שעובדו כמוטיב דקורטיבי. קפלי החצאית המסוגננים והתנוחה החזיתית האיקונית מסגירים את אמנות ימי הביניים, שהיתה מקור השראה עיקרי לאמן: "ברטן עשתה אותי לקתולי..." כתב לימים. "השתכרתי מ...זכוכית צבעונית עתיקה, משטיחים כנסייתיים ושבתי לטפס במעלה המאות הקודמות...אט אט הפכתי לאיש ימי הביניים".

בשנה הבאה יצא ברנאר לאיטליה ומשם המשיך לסאמוס, לאיסטנבול, לירושלים ולבסוף למצרים, ושם נשאר כמעט ברציפות עד 1904. מכאן ואילך מתאפיינת עבודתו בחזרה לסגנונות מסורתיים.


מפרסומי מוזיאון ישראל:
סירקוביץ', טניה, חדר משלה, מוזיאון ישראל, ירושלים, 2007
אימפרסיוניסטים ופוסט-אימפרסיוניסטים: ציור ופיסול מאוסף מוזיאון ישראל, מוזיאון ישראל, ירושלים, 2006, עברית / אנגלית

תערוכות:
חדר משלה: דיוקנאות נשים מאוסף מוזיאון ישראל, מוזיאון ישראל, ירושלים, 04/12/2007 - 29/02/2008

Digital presentation of this object was made possible by: The Pidem Fund, London




  הדפסה | סגירה

 
 
© כל הזכויות שמורות מוזיאון ישראל, ירושלים 1995-2020