נער מצייר קריקטורה של מתנדב עלם. חומרי האמנות מאפשרים מגע ישיר, מיידי. המתנדבים יושבים ליד הנערים כשהם מציירים. הם משתמשים בציורים כהזדמנות לשיחה שאולי תתפתח. תגובה מבודחת של מתנדב בקשר לציור שוברת את הקרח, מאפשרת לשיחה לזרום בטבעיות. שיחה על הציור מאפשרת ריחוק, הנער מדבר על הציור, לא על עצמו. האמנית-מורה מדברת עם נער על הציור שלו, והם מעבדים ביחד את התכנים העולים ממנו, עוברים תהליך שימשיך גם בשבוע הבא.
ש' יושב ומצייר. הוא מספר ליושבים לידו שיש הרבה ציורים שלו במוזיאון. נערה שיושבת מולו (פעם ראשונה כאן אולי?) אומרת לו שהיא לא יודעת לצייר. "כל אחד יודע", הוא אומר לה. "קחי עיפרון ותתחילי לצייר". היא: "אני לא יודעת מה". הוא: "העיפרון יגיד לך".
בלב הרעש וההמולה, במקום שחיי הלילה רוחשים בשיאם, יושב נער רכון אל הנייר ומצייר. בעולמו שלו הוא לבד. משהו בו מתרה: "לא להפריע לי עכשיו".
נער גבוה, תיק על כתפו, מתקרב לנערים המציירים. נ' קם ומראה לו את הציור שצייר. "זה אני, אני ציירתי". "יפה", אומר הנער.
הוא יושב ומצייר דיוקן. בתחילה הוא רושם בעיפרון מלבן, ובתוכו הוא מחדד זוג אלכסוני עיניים לעבר הפינות. הוא חורץ בהן קו עבה. בפה הוא חושף שורות של משולשי שיניים ופונה לידידה היושבת לצדו להראות לה את הרישום. "זה ערפד", היא אומרת לו ומראה לו את הרישום שלה. הם מדברים, ונהנים.
פרופ' לרי ברנדטרו (Brendtro et al., 1990) כותב על שיקום נוער בסיכון ומנסח ארבע תחושות שחשוב להקנות לבני נוער: שייכות, מיומנות, עצמאות ויכולת נתינה. בכיכר, בכל חמישי בלילה, יש לנערים ולנערות בית להשתייך אליו. באמצעות הציור הנערים מפתחים מיומנויות: ציור, דמיון, יכולת הרישום. בעת שהם מציירים הם עצמאים בבחירותיהם ומבטאים את עצמם כמו אומרים "הייתי כאן". הציור הוא גם הזדמנות לנתינה, שכן הוא בבחינת מתנה שלהם לעולם.
הציורים נאספים לספר ונשמרים באגף הנוער במוזיאון ישראל. הנערים מופתעים לגלות שכל הציורים שלהם נשמרים. הם אוהבים את זה. בסופו של דבר הם מוצגים בתערוכת ציורים של עלם. בתמונה נראית התערוכה שהתקיימה במוזיאון בשנת 2010.
Brendtro L.,Brokenleg M., Van Bockmen S. (1990), Reclamimng Youth at Risk: Our Hope for the Future. Bloomington, In: National Education Servise.
את הצילומים המופיעים בכתבה צילמו יעל רובין, בני מאור ומתנדבי עלם.
על הכותבת: יעל רובין היא אמנית ומורה הנמנית על צוות אגף הנוער והחינוך לאמנות במוזיאון ישראל, ירושלים. יעל השתתפה בפרויקט זה במשך שבע שנים.
אמנים-מורים נוספים שלקחו חלק בפרויקט במרוצת השנים הם ענת חנס, ג'ומענה עבוד, דלית שרון, גיא ברילר ואלדד שאלתיאל. כיום מובילה את הפרויקט זו השנה השלישית עינת קרני.
3 Comments
אלה says:
04/04/13 @ 23:00
מרגש. נוגע. עבודה רצינית. ויחד עם זה עולה השאלה האם כל ההשקעה הזו היא בעלת תוצאות לטווח ארוך
הדר says:
12/04/13 @ 17:49
אמנות מפילה חומות. מי יודע לאן הם מתגלגלים אחר כך.
פרויקטים כאלה של אמנות קיימים בעולם עם נוער בסיכון ומצליחים ללקרב אותם בחזרה לחברה. מעניין אם מישהו בודק מה קורה איתם בהמשך?
רבקרה מבטח says:
19/04/13 @ 8:53
כל העיתון על דרכי השיח שלו מדהים!!! הפרוייקט של עלם הוא פרוייקט מבורך, חשוב ומרפא בדרכו שלו. השיח שמדובר עליו בכל צורה שהיא מבורך. שמחתי מאד לקרוא!!!