אפריל 2013

המקום הוא כיכר ציון שבמרכז ירושלים. השעה היא אחת וחצי בלילה, יום חמישי. הרכב העומד בכיכר הוא ניידת של עמותת עלם, עמותה לנוער במצבי סיכון. זה 15 שנה שמתקיים בכיכר ציון בכל ליל חמישי פרויקט אמנות פרי שיתוף פעולה בין עלם ובין אגף הנוער והחינוך לאמנות ע"ש רות במוזיאון ישראל. הניידות של עלם מפוזרות בשכונות ובמרכזי ערים בכל הארץ במקומות שמצויים בהם בני נוער בשעות הלילה. הן משמשות מקום למפגש אישי בין מתנדבי עלם לנערים ולנערות, ויש בהן פינות ישיבה נעימות, דפי מידע, משחקים, בגדים ועוד.

 

המתנדבים מציבים ליד הניידת שולחן וכיסאות, קנקני תה ומאפים. הכול חינם, תחת כיפת השמים, בכל מזג אוויר, ומקור האור היחיד הוא פנסי הרחוב. הרהיטים יוצרים כאן פינה שבני הנוער מרגישים בה כמו בחדר. הניידת היא הקיר, והתקרה פתוחה לשמים. הפינה הופכת עבורם למרכז.

אמנית-מורה מצוות אגף הנוער של המוזיאון מניחה גם ניירות ועפרונות. בני נוער מגיעים אל השולחן להתכבד ויושבים לצייר. הם חילונים ודתיים, עשירים ועניים, חרדים ומתנחלים, נערי גבעות, אתיופים, אמריקאים, ילידי הארץ. הם באים מכל שכבות האוכלוסייה, מכל העדות, מכל סגנונות הלבוש, הסטריאוטיפים, הזהויות, בנים ובנות כאחד.

נער מצייר קריקטורה של מתנדב עלם. חומרי האמנות מאפשרים מגע ישיר, מיידי. המתנדבים יושבים ליד הנערים כשהם מציירים. הם משתמשים בציורים כהזדמנות לשיחה שאולי תתפתח. תגובה מבודחת של מתנדב בקשר לציור שוברת את הקרח, מאפשרת לשיחה לזרום בטבעיות. שיחה על הציור מאפשרת ריחוק, הנער מדבר על הציור, לא על עצמו. האמנית-מורה מדברת עם נער על הציור שלו, והם מעבדים ביחד את התכנים העולים ממנו, עוברים תהליך שימשיך גם בשבוע הבא.

ש' יושב ומצייר. הוא מספר ליושבים לידו שיש הרבה ציורים שלו במוזיאון. נערה שיושבת מולו (פעם ראשונה כאן אולי?) אומרת לו שהיא לא יודעת לצייר. "כל אחד יודע", הוא אומר לה. "קחי עיפרון ותתחילי לצייר". היא: "אני לא יודעת מה". הוא: "העיפרון יגיד לך".

ש' יושב ומצייר. הוא מספר ליושבים לידו שיש הרבה ציורים שלו במוזיאון. נערה שיושבת מולו (פעם ראשונה כאן אולי?) אומרת לו שהיא לא יודעת לצייר. "כל אחד יודע", הוא אומר לה. "קחי עיפרון ותתחילי לצייר". היא: "אני לא יודעת מה". הוא: "העיפרון יגיד לך".

 

בלב הרעש וההמולה, במקום שחיי הלילה רוחשים בשיאם, יושב נער רכון אל הנייר ומצייר. בעולמו שלו הוא לבד. משהו בו מתרה: "לא להפריע לי עכשיו".

בלב הרעש וההמולה, במקום שחיי הלילה רוחשים בשיאם, יושב נער רכון אל הנייר ומצייר. בעולמו שלו הוא לבד. משהו בו מתרה: "לא להפריע לי עכשיו".

נער גבוה, תיק על כתפו, מתקרב לנערים המציירים. נ' קם ומראה לו את הציור שצייר. "זה אני, אני ציירתי". "יפה", אומר הנער.

נער גבוה, תיק על כתפו, מתקרב לנערים המציירים. נ' קם ומראה לו את הציור שצייר. "זה אני, אני ציירתי". "יפה", אומר הנער.

הוא יושב ומצייר דיוקן. בתחילה הוא רושם בעיפרון מלבן, ובתוכו הוא מחדד זוג אלכסוני עיניים לעבר הפינות. הוא חורץ בהן קו עבה. בפה הוא חושף שורות של משולשי שיניים ופונה לידידה היושבת לצדו להראות לה את הרישום. "זה ערפד", היא אומרת לו, ומראה לו את הרישום שלה. הם מדברים, ונהנים.

הוא יושב ומצייר דיוקן. בתחילה הוא רושם בעיפרון מלבן, ובתוכו הוא מחדד זוג אלכסוני עיניים לעבר הפינות. הוא חורץ בהן קו עבה. בפה הוא חושף שורות של משולשי שיניים ופונה לידידה היושבת לצדו להראות לה את הרישום. "זה ערפד", היא אומרת לו ומראה לו את הרישום שלה. הם מדברים, ונהנים.

פרופ' לרי ברנדטרו (Brendtro et al., 1990) כותב על שיקום נוער בסיכון ומנסח ארבע תחושות שחשוב להקנות לבני נוער: שייכות, מיומנות, עצמאות ויכולת נתינה. בכיכר, בכל חמישי בלילה, יש לנערים ולנערות בית להשתייך אליו. באמצעות הציור הנערים מפתחים מיומנויות: ציור, דמיון, יכולת הרישום. בעת שהם מציירים הם עצמאים בבחירותיהם ומבטאים את עצמם כמו אומרים "הייתי כאן". הציור הוא גם הזדמנות לנתינה, שכן הוא בבחינת מתנה שלהם לעולם.

הציורים נאספים לספר ונשמרים באגף הנוער במוזיאון ישראל. הנערים מופתעים לגלות שכל הציורים שלהם נשמרים. הם אוהבים את זה. בסופו של דבר הם מוצגים בתערוכת ציורים של עלם. בתמונה נראית התערוכה שהתקיימה במוזיאון בשנת 2010.

 

three pics end

Brendtro L.,Brokenleg M., Van Bockmen S. (1990), Reclamimng Youth at Risk: Our Hope for the Future. Bloomington, In: National Education Servise.

את הצילומים המופיעים בכתבה צילמו יעל רובין, בני מאור ומתנדבי עלם.

על הכותבת: יעל רובין היא אמנית ומורה הנמנית על צוות אגף הנוער והחינוך לאמנות במוזיאון ישראל, ירושלים. יעל השתתפה בפרויקט זה במשך שבע שנים.

אמנים-מורים נוספים שלקחו חלק בפרויקט במרוצת השנים הם ענת חנס, ג'ומענה עבוד, דלית שרון, גיא ברילר ואלדד שאלתיאל. כיום מובילה את הפרויקט זו השנה השלישית עינת קרני.

3 Comments

  1. אלה says:

    04/04/13 @ 23:00 

    מרגש. נוגע. עבודה רצינית. ויחד עם זה עולה השאלה האם כל ההשקעה הזו היא בעלת תוצאות לטווח ארוך

    הגב
  2. הדר says:

    12/04/13 @ 17:49 

    אמנות מפילה חומות. מי יודע לאן הם מתגלגלים אחר כך.
    פרויקטים כאלה של אמנות קיימים בעולם עם נוער בסיכון ומצליחים ללקרב אותם בחזרה לחברה. מעניין אם מישהו בודק מה קורה איתם בהמשך?

    הגב
  3. רבקרה מבטח says:

    19/04/13 @ 8:53 

    כל העיתון על דרכי השיח שלו מדהים!!! הפרוייקט של עלם הוא פרוייקט מבורך, חשוב ומרפא בדרכו שלו. השיח שמדובר עליו בכל צורה שהיא מבורך. שמחתי מאד לקרוא!!!

    הגב