במקביל לעבודה שוטפת עם בתי ספר ומוסדות חינוך המגיעים למוזיאון, מחלקת החינוך יוצרת שיתופי פעולה עם קבוצות ופלחי אוכלוסיה מגוונים בעיר. מהלך זה של יציאה החוצה מחולל תנועה חיונית של המוזיאון והקהילות השונות סביבו והופך את מחלקת החינוך לזרוע ניידת ודינמית. המדריך  הוא במידה רבה המפתח והמוליך של התנועה הזו ועל כך ארחיב בהמשך.

פרויקט גן יהונתן

בשנת הלימודים 2008/2009, בשיתוף פעולה עם מרכז גן יהונתן (מרכז פעילות לבני נוער, רובם יוצאי ברית המועצות לשעבר) השוכן בסמוך למוזיאון, יזמנו פרוייקט שכוונתו המקורית היתה לעניין בני נוער בתערוכה "המוזיאון לטבע" שהוצגה באותה עת במוזיאון (אוצרת: רויטל בן-אשר פרץ) במטרה לקדם פרויקט משותף שיוצג במוזיאון במקביל לתערוכה הרשמית. התכנית השתנתה כאשר התברר לנו שכדי ליצור מערכת יחסי אמון עם בני הנוער מוטב לפרויקט שיתקיים במרחב הביתי שלהם. שינוי מקום המפגש היה שינוי משמעותי והתפרש כהעברת עמדת הכוח לידי החניכים, מה שאיפשר לחניכים להיפתח ולקבל אותנו, אנשי המוזיאון.

הצעד השני היה לבחון כיצד תוכל הנוכחות שלנו, אנשי חינוך ואמנות, לתרום למקום המארח באופן מעשי ולא להתעקש על התפקיד המותווה מראש של המוזיאון שמתחיל ומסתיים בתיווך ידע על אמנות המוצגת במוזיאון. חשיבה זו הובילה אותנו להקדיש את המפגשים לתכנון ועיצוב פינות ישיבה מפוסלות שיקנו למקום אופי חדש ויתאימו לצרכים ולשימושים של החניכים.

פרויקט גן יהונתן, פתח תקוה.

העבודה מחוץ למוזיאון גרמה לנו להבין שעל ידי עבודה בנוסח זה, המוזיאון יכול להפוך ל"תחנת-אם" השולח זרועות ושלוחות אל רחבי העיר. במקום ליצא את מה שמוצג במוזיאון כמות שהוא (תערוכות ניידות, הרצאות וכו') המוזיאון יכול להפעיל ערכים וסוגיות פנים-מוזיאליות במרחב העירוני, בשטח.

בניגוד לתערוכות מוזיאליות העוסקות בייצוג, מחלקת החינוך של המוזיאון עוסקת ביצירה של פעולה. בעקבות שיתוף הפעולה עם גן יהונתן הבנו שהפרויקטים המשותפים צריכים להיות חלק מתהליך רחב יותר שאינו תלוי במעורבות המוזיאון. הבנו שכל תהליך ופרויקט שאנחנו שותפים לו, גם אם מוגבל בהיקפו ובמשך שלו, ישקף את יחודיותו של מוזיאון פתח תקווה כמוזיאון עירוני.

חינוך לאמנות הוא כלי לחולל שינוי בעולם. כלי, ולא יעד סופי. נקודת מוצא שמאפשרת תהליכים הדדיים. כלי דיאלוגי המאפשר למחנכים להפוך להיות משתתפים ביחסי גומלין הדדיים.

*פרויקט מורשת ביתא ישראל בחווה החקלאית בעיר

החווה החקלאית בפתח תקוה היא בית ספר אקולוגי למדעי הסביבה. תלמידי העיר מבקרים בה במסגרת לימודי החובה שלהם, כך שהיא אבן דרך חינוכית ומשמעותית בעיר. החווה החקלאית והאגף לעבודה סוציאלית בעירייה יצרו מסגרת לנשים וגברים יוצאי אתיופיה עם מגוון פעילויות: עבודה חקלאית מסורתית, לימוד עברית ועוד.
כשהתחלנו את הפרויקט, הכוונה שלנו היתה "להכניס את המוזיאון לחווה" וללמד את הקבוצה אמנות עכשווית. במהלך המפגשים הראשונים הפרוייקט שינה כיוון; אנחנו הפכנו לתלמידים ונשות הקהילה היו אלו שהיקנו את הידע ולימדו אותנו לרקום, לקלוע ולעבוד עם חימר.
מעבר לתחושת הערך שהפרויקט העניק לנשים כמנחילות ידע, נפתחו בפנינו אפיקים חדשים להמשך עשייה משותפת.

צילום: אלכס זויתן

* פרויקט בשיתוף פעולה עם סטודנטים מהמדרשה לאמנות בבית ברל

המדריך כלווין 

מדריכי מחלקת החינוך במוזיאון הם חוליה מקשרת המאפשרת את העשייה הזאת. התואר "מדריך" עושה עוול לתפקיד העשיר. באנגלית נקרא התפקיד "art educator" ומתאר באופן מעמיק יותר את התפקיד; מחנך אמנות.

פרויקטים מעורבים חברתית מאפשרים למדריך ולמחלקת החינוך  למלא תפקיד מקיף ומגוון ביחסים עם קהילות בעיר ומאפשר למוזיאון נוכחות גדולה יותר במרחב העירוני .

אני רואה את המדריך כלוויין במרחב. פעולתו החיונית אוטונומית. כשם שאינני מתערבת באמנות שהמדריכים יוצרים (רוב המדריכים הם אמנים פעילים) כך אני משתדלת למעט בהטלת חסמים על הפרויקטים שכל אחד מהם מוביל. תפקידי הוא לתת למחנכי האמנות תנאים שיאפשרו להם לפעול בעולם. מחלקת החינוך היא בסיס האֵם וכל אחד מהמדריכים-לווינים משייט, עצמאי, במרחב.

אני מעודדת את המדריכים לפתח פרויקטים עצמאיים מחוץ למוזיאון כדי שהפעולות ימשיכו להדהד ולהשפיע. ההתכוונות הזאת מצריכה התמסרות לתהליך משמעותי ומעצימה את קבוצת העבודה, שהופכת בעצמה למערך תומך להמשך הפעילות.

חושבים מחוץ למסגרת

ברוח זו מובילות שתי מדריכות ותיקות מודל חינוכי שנקרא "חושבים מחוץ למסגרת" המועבר במקביל במספר בתי ספר בעיר. בבית הספר "קפלן", לדוגמא, מכשירים את תלמידי כיתה ד' להיות מדריכי אמנות. לאורך השנה התלמידים פוגשים לא רק יצירות אמנות התלויות על קירות המוזיאון אלא גם אוצרים ואמנים. התלמידים עוברים סדנאות מעשיות במדיות שונות. משימת סוף השנה היא להדריך את ההורים בסיור בתערוכה. בסיום שלושה מחזורים של הפרויקט כוונתנו להרחיב את היריעה: הילדים יהיו נאמני המוזיאון וידריכו תלמידים נוספים. בוגרי התכנית  יחנכו את תלמידי כיתה ב' לתערוכה עתידית.

השאלה המעסיקה אותי היום היא כיצד אפשר להרחיב עוד את רשת ההשפעה בריבוי נוסף של סוכנים.
בעיני פרויקט טוב בקהילה הוא פרויקט שבסופו מונחת תשתית להמשך עצמאי של פעילות.

בכל המקרים שהבאתי כאן, נקודת המוצא היתה ספֵירת האמנות, היציאה מתוכה אל מחוץ לגבולות השיח החינוכי-אמנותי מתוך רצון לפרוץ את מסגרת הביטחון המורגלת, אילצו אותנו להבין שהעֲצמה קהילתית באמצעים אמנותיים אינה נעשית במהלכים פדגוגיים של העברת ידע אלא בדיאלוג מעשי. החיבור בין אנשים הוא שניצב במרכז, והמבע האמנותי הוא רק ארגז הכלים שעומד לרשותנו.
החריגה ממה שנתפס כתפקידו המסורתי של מחנך האמנות במוזיאון, הופכת את מחלקת החינוך למסדרון דו סיטרי המעביר ערכים וקולט ערכים אחרים המקבלים מקום חדש במערך הייצוג של המוסד.

המדריך האמן והתערוכה "עובדים מצטיינים"

דבר נוסף שמאפיין את מחלקות האמנות במוזיאונים ולא מרבים לתת עליו את הדעת, הוא העובדה שרוב המדריכים הם אמנים אשר בזמן עבודתם במוזיאון, הם נדרשים לשים בצד את זהותם כאמנים ולתווך אמנות של אחרים, כאנשי חינוך, מחקר והדרכה. נושא זה עמד במרכז התערוכה "עובדים מצטיינים", שהורכבה מעבודות של חברי צוות החינוך והוצגה בגלריית האוסף במקביל לתערוכת הזוכים בפרס משרד התרבות לשנת 2011. התערוכה תיארה את הקונפליקט בקולם של המדריכים-אמנים עצמם.

תערוכת "עובדים מצטיינים" 2012

אני רוצה להציע נקודת מבט שונה, לפיה עבודת החינוך במוזיאון והפרויקטים שהיא כוללת מחוץ לו, הם פעולות אמנות מעורבת חברתית. פרספקטיבה זו שמה את אנשי צוות החינוך נוכחים דרך קבע במוזיאון כאמנים יוצרים בעצם עבודתם היומיומית במחלקת החינוך. תפקידי הוא כתפקיד אוצרת מעורבת חברתית שמחלקת החינוך לאמנות היא אחת מעבודת האוצרות שלה.