יולי 2014

קודם כל כדאי להירגע. לצאת מהלחץ שטמון בגודל האחריות המוטלת על כתפי המורה, שנדרש/ת להוביל תלמידים בגיל ההתבגרות למוסד שנתפס כמגדל שן שבו חייבים להיות תרבותיים, שקטים וכבולים למגבלות ולכללי התנהגות. אחר-כך – לוודא מראש שיהיה מעניין ומסקרן. להתכונן למסע, שבו הדרך חשובה לא פחות מהיעד ואולי אף יותר ממנו.

והעיקר – להיות קשובים ככל האפשר לתלמידים עצמם, להניח להם לפתח גישה פתוחה ככל האפשר למוצגים שלפניהם, לא להיבהל מתגובות "לא ניאותות", לא לדחות פרשנויות עצמאיות לא שגרתיות, ובעיקר לשמור על שלווה ואפילו הומור; הביקור במוזיאון, שהוא לפעמים הראשון בחייהם של המתבגרים, ייחקק בנפשם וישפיע על הדימוי הפנימי שיישאו בשנים הבאות ביחס למוסד התרבותי ה"גבוה", שהפך שלא בטובתו למלה נרדפת לשמרנות, מיושנות וקיפאון. אם המסע במרחבי המוזיאון יהיה הרפתקה נינוחה, מרחיבת דעת ולב, יהיה זה ביקור אחד מני רבים בחייהם של הנערים והנערות.

איור: רחלי שלו

איור: רחלי שלו

לפני הביקור במוזיאון: "שלא תעשו לי בושות!"

הסיור במוזיאון מתחיל כבר ברגע הבשורה לתלמידים בכיתה. רצוי שההודעה לא תימסר בלקוניות ובליווי אזהרות בנוסח "אוי ואבוי אם מישהו ייגע במוצגים", "שלא תעשו לי בושות" וכדומה, אלא בהתלהבות ובסקרנות: "בשבוע הבא נראה את הפסל העתיק ביותר בעולם", "ידעתם שבאוסף המוזיאון יש מסכה העשויה משיער אדם?", "מי אוהב משחקי השתקפויות?", וכדומה.

פעולות מקדימות יכולות לחולל פלאים. אפשר למשל להציג בפני התלמידים תצלומים צבעוניים של מוצגים או פרטים ממוצגים שייראו במלואם רק במהלך הביקור. כדאי לשער יחד איתם למה שימשו, מתי נוצרו, מאיזה חומר הם עשויים, מה גודלם, מה הנושא העיקרי שלהם ועוד.

הטאבלטים, המחשב, האייפון ואתר המוזיאון יכולים להיות כלי עזר. השיטוט באינטרנט יאפשר לצאת לסיור וירטואלי ולהרכיב חידון או משחק שיגרו את סקרנותם של התלמידים ביחס לאתר המוזיאון עצמו

אפשרות נוספת היא משימות הקשורות לנושא הסיור, שיובנו רק במהלכו. למשל: ציטוטים של האמנים המציגים אל מול יצירותיהם ושיחה על הזיקה בין הדיבור ליצירה ממש; תצלומים של חדרי הסטודיו של האמנים ומשחקי דמיון על הקשר בין האטליה לאופיו של האמן העובד בו; משחק עם מגזרות של חפצים ש"נפלו" מהתמונה שיש להחזיר למקומם; התוודעות לפאלטה של האמנים וניחוש לאיזה ציור שימשה. כדאי להתאים כל פעילות לגיל המתאים.

הטאבלטים, המחשב, האייפון ואתר המוזיאון יכולים להיות כלי עזר. השיטוט באינטרנט יאפשר לצאת לסיור וירטואלי ולהרכיב חידון או משחק שיגרו את סקרנותם של התלמידים ביחס לאתר המוזיאון עצמו. אחרי הביקור, בכיתה, אפשר לשוחח על הפער בין המוזיאון או התערוכה שציירו התלמידים בדמיונם לעומת המפגש עם המוזיאון הממשי והיצירות עצמן.

ילדי הגן והיסודי:  "בואו נהפוך לרכבת"

עם הקטנטנים תמיד טוב להמציא סיפור מסגרת: "היום נהיה בלשים/שבט קדום/ארכיאולוגים/תיירים/חייזרים שמגיעים לסביבה חדשה, ועלינו לגלות/לחקור/למצוא/לפענח משימות". אביזרים פשוטים וזולים וקצת דמיון מודרך, והילדים ישתפו פעולה ויתמסרו למשחק: זכוכית מגדלת, כובע, מכחול ופאלטה, חפץ שיצא מתמונה או אפילו גלויה או חלק מפאזל של אחד המוצגים – יעשו את העבודה.

המשקיענים שביניכם יכולים להכין תיבות רמזים הבנויות כקופסאות מישוש, כאלו שניתן להכניס לתוכן יד בלי לראות את החפצים הטמונים בהן ולמשש את הרמזים שאמורים להוביל את הילדים למוצג הנכסף.

התקדמות הקבוצה במסדרונות המוזיאון יכולה להיות באמצעות כלי רכב דמיוני: אפשר להציע: "בואו נהפוך לרכבת, במסע שלנו היום נעלה ונרד ממנה בתחנות שונות! מי רוצה להיות נהג הקטר?". מומלץ לשבץ את הילד/ה ה"בעייתי/ת", ובכך להעניק לו/לה תפקיד, תחושת חשיבות ותשומת לב חיובית. די בכך שהילדים יאחזו זה בזרועו של זה, או יחזיקו בידיהם חבלים משני צדי הגוף, בעודם צועדים בטור, והרי לכם רכבת שיכולה גם להשמיע קולות של "צ'יק צ'יק צ'ק" במעבר בין הגלריות. הקהל יקבל באהבה מראה מלבב שכזה.

אפשר גם לצעוד בתערוכה כרונולוגית מהסוף להתחלה, ולהציע לילדים לדמיין שהם צועדים במנהרת זמן. שאלו אותם באיזו תקופה היו בוחרים לחיות אם אכן היה ניתן לצעוד אחורה בזמן, ותתפלאו כמה גבוה דמיונם ממריא.

משחק הליכה מהנה המתאים במיוחד לסיור בגני פסלים מזכיר את המשחק "1, 2, 3 דג מלוח": המורה צועד כשגבו לתלמידים. כאשר הוא קופץ עם הפנים לכיתה, הילדים קופאים על מקומם והופכים לפסלים (בזמן הקפיצה המורה יקרא: "עמודו!", "דום שתיקה!" או "1, 2, 3 דג מלוח!"). תלמיד שזז – חייב לצעוד לאחור. לאחר מכן יצעד המורה בין הילדים הקפואים במקומותיהם וישוחח על ה"פסלים" שלפניו. בהזדמנות זו ניתן לטפטף מושגי יסוד בפיסול.

אפשר לסבך את המשחק: המורה קופצת אל הכיתה ונוקבת בתכונה או במצב מסוים. על התלמידים לקפוא במקומם כשהם מציגים תכונה זו בגופם, למשל: צמיחה, נזילות, עוצמה, קלות וכדומה. תוכלו לנתח ולמצוא את הקשר בין "הפסל האנושי" לתכונה שנאמרה. כדאי מאוד לצלם את ההתרחשות הזאת, זו מזכרת שתשמח את הילדים ימים רבים, וגם את הוריהם.

ילדי ז'-ח': מהו הפסל הכי דק במוזיאון? 

אחת הדרכים לנהל את הסיור במוזיאון באופן מאורגן יחסית היא ללכת בעקבות מוצגים מסוימים, לאו דווקא לפי סדר הצבתם: כמה מן הילדים מקבלים משימת חיפוש, למשל: "מי שרואה פסל עם שלושה חללים גדולים – שיעמוד לידו"; "מי שרואה וידיאו שמוקרן על הרצפה – שתעצור". "איפה לדעתכם נמצא הפסל הכי דק במוזיאון? מהרו ועמדו לידו". משחק כזה יאפשר לקבוצה להתנהל לפי היגיון פנימי מסוים ולשמור על ריכוז והתכוונות.

התיכוניסטים: משימות שישמחו את דור הסלפי

מומלץ לשתף את התלמידים בהכנת ההדרכה הרבה לפני הביקור במוזיאון, מתוך כוונה שהם עצמם ישתפו איש את רעהו בממצאים במהלך הסיור

אתגרים אינטלקטואליים כבר אפשריים לבעלי הסקרנות שבחבורה הדעתנית, ותערוכה טובה תזדקק לתיווך מועט. יחד עם זאת, ניתן להיעזר במשימות צילום שישמחו את דור הסלפי: כיום, כשכמעט כל אחד מחזיק ברשותו טלפון חכם עם מצלמה, אפשר לנצל זאת. במהלך ההתקדמות במבוכי המוזיאון אפשר לבקש מהתלמידים להצטלם מדי פעם בקומפוזיציה ההולמת את המוצג או בהתאם למטרות ההדרכה. למשל: "צלמו תמונה של ההשתקפות שלכם בתוך הפסל שתתאים לרעיון של 'האחר הוא אני'"; "הצטלמו עם כל אחת משתי החנוכיות כאילו שאתם מדליקים אותן", וכדומה.

תתפלאו כמה מהר התמונות יעברו ביניהם באינסטוש או בפייסבוק. כך יזכו כולם ללא מאמץ בקטלוג צבעוני, מעין יומן מסע שיכול להיות נקודת מוצא להמשך עבודה בכיתה לאחר הביקור. לסיום אפשר לעורר דיון סביב שאלות עקרוניות מאתגרות, למשל: למה צריך מוזיאונים? מהו מוזיאון טוב? מה הופך מוזיאון למשעמם או מעניין? כיצד הייתם מתארים מוזיאון אולטימטיבי? ועוד.

אפשר לעורר ציפייה לקראת הביקור במוזיאון על-ידי שיחה בכיתה שתעלה שאלות ונקודות למחשבה בעקבות הנושא הנבחר. אפשר להפנות למאמר רלבנטי, קטע מסרט, קטע ספרותי או ביקורת אמנות המעוררת למחשבה הנוגעת לתערוכה.

מומלץ לשתף את התלמידים בהכנת ההדרכה הרבה לפני הביקור במוזיאון, מתוך כוונה שהם עצמם ישתפו איש את רעהו בממצאים במהלך הסיור. ניתן לעשות זאת למשל על-ידי חלוקת הכיתה לקבוצות חקר בעקבות כמה מוצגים מהסיור הצפוי. כל קבוצה תתבקש להכין עבודה על המוצג בתהליך של חקר, גילוי וחשיפה. במהלך הסיור ישתף נציג מכל קבוצה את הכיתה בגילויים של קבוצתו (אפשר להסתפק אפילו בעשר עובדות מעניינות על המוצג ושאלה לדיון). כך ייקחו הנערים עצמם אחריות על הסיור, יקבעו את ההדגשים שלו ויתוודעו לנושאים שמעניין אותם לראות ולהכיר.

כתיבת תגובה