אַתְּ יְחֵפָה תָּמִיד, מוּכָנָה לִדְרֹךְ עַל שְׁאֵרִיּוֹת הַמַּבָּט

שֶׁלִּחְלֵחַ בְּעֵינַי כְּשֶׁרָאִיתִי אוֹתָךְ בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה

תְּלוּיָה עַל בְּרִיסְטוֹל שָׁחֹר

מְהֻדֶּקֶת בָּאֶטֶב עַל גַּב כִּסֵּא,

מְעֻרְפֶּלֶת מִדִּבּוּרִים עַל מִכְחוֹלִים

וּמִיתוֹלוֹגְיָה.

אָה, עַכְשָׁו אַתְּ מְחַכָּה שֶׁאַגִּיד שֶׁלֹּא שָׁכַחְתִּי

אֶת הָרֶגַע הַהוּא.

אֲבָל מָה אֲנִי מֵבִין בְּשִׁכְחָה, בְּזִכָּרוֹן שֶׁהוּא לִפְעָמִים

בְּנָהּ הַפַּטְפְּטָן שֶׁל הַבְּגִידָה?

בַּקִּירוֹת שֶׁלְּיָדֵךְ תָּלוּי יֵשׁוּ, תְּלוּיָה בִּטְנָהּ הַתְּפוּחָה

שֶׁל אִמּוֹ, תְּלוּיוֹת רוּחַ הַקֹּדֶשׁ וְהָרוּחַ הַמְּסַחְרֶרֶת אֶת

חִצַּי הַקּוּפִּידוֹנִים.

אֲנִי מִסְתַּחְרֵר אִתָּהּ, בַּחֶדֶר הַשֵּׁנִי מִשְּׂמֹאל, בְּמִסְדְּרוֹן

הַקּוֹמָה הַשְּׁנִיָּה בְּאַרְמוֹן הָעֲשִׁירִים הַזֶּה,

מֻפְקָר מוּל קֶצֶף יָם שֶׁבָּגְדוּ בּוֹ גַּלָּיו,

מוּל מְעַרְבֹּלֶת בָּהּ נִפְעֲרוּ עֵינַיִךְ,

מוּל אַלְמֻגִּי צֶבַע בִּקְצֵה הַמִּכְחוֹל שֶׁלָּכַד אוֹתָךְ לְבַסּוֹף.

וְאַתְּ? אַתְּ מִתְרַחֶקֶת. רַגְלַיִךְ נוֹטוֹת כְּמוֹ הַמִּגְדָּל הַהוּא בְּפִּיזָה.

לְפָחוֹת לֹא זָקְפוּ מוּלֵךְ בְּרוֹשׁ כְּמוֹ זֶה שֶׁשָּׁתְלוּ לְיָדוֹ,

בְּרוֹשׁ שֶׁלֹּא חָלַץ אַף-פַּעַם אֶת נַעֲלֵי הֶעָקֵב

מִשָּׁרְשֵׁי רַגְלָיו.

(מתוך הספר "מחתרת החלב", בהוצאת זמורה-ביתן, 2005)