אפריל 2015

אידה ברנדהולט-לנדגארד, יועצת בכירה למוזיאונים מטעם משרד התרבות בדנמרק, תבקר בארץ במאי הקרוב במסגרת כנס לחינוך מוזיאלי וחגיגות יום-ההולדת ה-50 למוזיאון ישראל. בשיחה לרגל הביקור היא מספרת כיצד היא רואה את תפקיד המוזיאונים בתקופתנו, על מקומו של היחיד ברקע אירועי הטרור בדנמרק ובצרפת ועוד

אידה, ספרי מעט על תפקידך.

"אני יועצת בכירה למוזיאונים בדנמרק מטעם משרד התרבות וממונה על החינוך במוזיאונים. תפקידי הוא לקדם פרויקטים חינוכיים שיפעלו בתוך המוזיאונים במסגרת תוכנית עבודה לאומית ששמה דגש על תפקידם החינוכי של מוזיאונים בחברה.

"מתוקף תפקידי אני מעורבת גם באסטרטגיות בינלאומיות וחילופי תרבות. לפני כן עבדתי במוזיאוני לואיזיאנה לאמנות מודרנית, שם ניהלתי את מחלקת החינוך במשך 12 שנה. נוסף לכך אני מרצה מן החוץ באוניברסיטת קופנהגן ובאוניברסיטת אורהוס (Aarhus). בכל שנות פעילותי, חינוך ודמוקרטיה תרבותית הם במוקד העשייה שלי".

אידה ברנדהולט-לנדגארד

אידה ברנדהולט-לנדגארד

ומשהו על עצמך?

"יש לי תואר שני באמנות ותואר שני בשפה ובספרות הנורדית ובתולדות האמנות מאוניברסיטת קופנהגן. התמחיתי בשירה, אמנות חזותית ואסתטיקה. התיזה שלי התבססה על ניתוח סרטו של הבמאי הרוסי אנדריי טרקובסקי 'המראה' וחקרה את מערכת היחסים שבין זיכרון ליצירה. שירה, צילום, ספרות, ציור, אמנויות הבמה, מיצגים, וידיאו וקולנוע הם בעיני אמצעי ביטוי חשובים. אמנות ותרבות משקפות עבורי את המשמעות של להיות אנושי".

מנין השם אידה?

"נקראתי אידה על שם הילדה במעשייה 'הפרחים של אידה הקטנה' של הנס כריסטיאן אנדרסן, שאמי אהבה. אידה הוא גם שמה של סבתי, אמו של אבי. סבתי הרגישה שחלקו לה כבוד גדול, ובו בזמן ריחמה עלי שאאלץ לשאת את שמה. העובדה שהיינו אחיות לשם חיברה בינינו".

ספרי בבקשה על הבית שבו גדלת.

"הורי אהבו ספרות. נולדתי בבית מלא בספרים. שמי השני הוא קרינה, על שם אנה קרנינה. אבי קרא את הספר סמוך ללידתי. הרומן הזה השפיע עליו כל-כך, שהוא רצה לקרוא לי על שם אנה. מאחר ששם אמי אנה, ניתן לי שמה השני, קרינה. היום אני אם לארבעה ילדים וגרה בדירה בלב קופנהגן, בקומה הרביעית של בניין משנת 1880. זהו ביתי זה כ-25 שנה. מעבר לכביש נמצא הבית שבו נולדתי לפני 50 שנה".

מוזיאונים יכולים לקדם אזרחות אקטיבית

כמה מוזיאונים יש בדנמרק?

"בדנמרק יש כ-600 מוזיאונים, כ-100 מהם מוזיאונים מוכרים על-ידי המדינה או שייכים לה. בשנת 2007 יצאה לפועל רפורמה בתחום המוניציפלי, שבמסגרתה ירד מספר העיריות מ-270 ל-100, מה שהשפיע על תחום המוזיאונים, שהפכו למוסדות גדולים ומקצועיים יותר".

"הורי אהבו ספרות. נולדתי בבית מלא בספרים. שמי השני הוא קרינה, על שם אנה קרנינה. אבי קרא את הספר סמוך ללידתי. הרומן הזה השפיע עליו כל-כך, שהוא רצה לקרוא לי על שם אנה. מאחר ששם אמי אנה, ניתן לי שמה השני, קרינה"

עד כמה משמעותי תפקיד מחלקות החינוך במוזיאונים השונים בדנמרק?

"ההכרה בחשיבות ובנחיצות מחלקות החינוך במוזיאונים בדנמרק גברה בשנים האחרונות. שיטות פדגוגיות ודידקטיות הן חלק מארגז הכלים של מחלקות החינוך במוזיאונים מקצועיים, כשם שמחקר אוצרותי הוא דבר בסיסי במחלקות האוצרות. יש עוד לא מעט עבודה לפנינו, למשל ליישם שיטות חינוכיות מגוונות ולגבש גוף מחקר ופרקטיקות חינוכיות ואוצרותיות.

"אני חושבת שהדרך היחידה שבה מוזיאון יכול לפנות לקהל ולהבטיח גיוון שישקף את האוכלוסייה היא להחיל עליו פרקטיקות חינוכיות שונות. זה הפוטנציאל הטמון בלב העשייה החינוכית במוזיאונים. כחלק מהתוכנית החינוכית של משרד התרבות למוזיאוני דנמרק, ערכנו סקר משתמשים שהראה כי אנשים מבקרים במוזיאונים משום שהם רוצים לצבור ידע חדש. הם רוצים ללמוד. סקר המשתמשים הוא כלי לפיתוח עבור מוזיאונים עכשוויים רלבנטיים. היעד המובהק שעלה מתוך חוק המוזיאונים הדני החדש משנת 2013 הוא לאפשר גישה לתרבות לכל האזרחים בכל פינה בדנמרק.

"בהערות לחוק כתוב: 'על המוזיאונים להעניק להתפתחויות ולמחלוקות של החברה הדנית בת-זמננו הקשר תרבותי. תפקיד המוזיאונים הוא לסייע ביצירת בסיס לפתרון בעיות חברתיות. משימת מפתח של המוזיאונים בדנמרק היא לראות בחברה הדנית מקור ומורשת תרבותית טבעית, להעניק תשומת לב לאזרח היחיד ולחברה בכללותה ולתרום לחינוך כללי ולהתפתחות החברה דרך התנסות, השראה, למידה, חשיבה ביקורתית ואזרחות פעילה'".

האם מתקיים קשר חזק ויעיל בין מחלקות החינוך במוזיאונים ומערכת החינוך?

"אנחנו מצפים מהמוזיאונים להירתם למשימה הלאומית ולעזור לנו ליצור שינוי חברתי ושוויון תרבותי. חקרנו ומצאנו שתוכניות חינוכיות במוזיאונים יכולות לקדם אזרחות אקטיבית. הבנו שכחלק מתהליך פיתוח תוכניות חינוכיות במוזיאונים עלינו לערוך מחקר מעשי שיעזור לוודא הצלחה בהטמעת התוכניות הלימודיות וגם ללמוד על תוצאות של פרויקטים חדשניים ופורצי דרך.

"כדי להיות עדכניים, מערך ההדרכה צריך להתפתח תוך כדי למידה והתמקצעות בלתי פוסקות. על משרד התרבות לזהות את צורכי הקהל וצורכי המוזיאון. האסטרטגיה שגיבשנו בפיתוח שיתופי פעולה בין בתי-הספר למוזיאונים התבססה על סקר לאומי שמיפה את המוזיאונים לפי התוכניות החינוכיות המוצעות בהם לבתי-ספר. הסקר כלל מחקר איכותני שהצביע על המכשולים שמונעים מצעירים לבקר במוזיאונים ולהתחבר אליהם ועל הקשיים שעומדים בפני מנהלי המוזיאונים בהבנת צרכיהם של הצעירים.

"בהתבסס על כל אלה, ניתבנו משאבים ללמידה על שותפויות בין מוזיאונים לבתי-ספר, כשקהל היעד הוא תלמידי תיכון. אחד מתנאי הסף לתהליך היה שיתוף פעולה עם תלמידי התיכון כבר בשלב גיבוש הרעיונות".

"כבוד והערכה עצמית יוצרים תשוקה ללמידה"

ממשלת דנמרק שמה דגש על תרבות ואמנות. כיצד הדבר בא לידי ביטוי?

"בין משרד התרבות למשרד החינוך מתקיים חיבור הדוק ואמיץ. התפקיד החשוב של תרבות ואמנות בא לידי ביטוי ברפורמה חדשה לבתי-ספר שנקראת 'הרפורמה של בית-הספר הפתוח', שנועדה לתמוך בשיתוף פעולה קרוב בין בתי-ספר למוסדות תרבות. במונחים של אמנות ותרבות, העלינו לסדר היום נושאים שונים, כמו אמנות חזותית, עיצוב ואומנות (craft), וכן יעדים חדשים, תוך שימת דגש על יצירתיות, יזמות והבנת תהליכים עיצוביים. עם זאת, יש מקום לדיוק התוכנית, התאמת תוכנית הלימודים לנושאים החדשים הנלמדים והכשרת מחלקות החינוך על מדריכיהן ומוריהן כך שיתחברו לכוונות החדשות והצרכים החדשים של המסגרות הפיזיות".

איזו מערכת יחסים התפתחה בין בתי-הספר לאגפי החינוך במוזיאונים?

"תמכנו בפיתוח מודלים שונים, המבוססים על למידה משותפת, מתוך הבנה שמערכות יחסים הן תמיד ייחודיות ושהצרכים של בתי-ספר יסודיים, תיכוניים וגבוהים להוראת אמנות הם שונים. יצרנו שתי תוכניות המאפשרות למידה במוזיאונים, האחת עבור בתי-ספר יסודיים ותיכוניים והשנייה עבור בתי-ספר גבוהים להוראת אמנות.

"פיתחנו תוכנית מחקר המשלבת פרקטיקה ושואלת כיצד תוכניות חינוך מוזיאליות יכולות לתמוך באזרחות פעילה וכיצד פרקטיקות אוצרותיות יכולות להתפתח מנקודת מבט אזרחית. היוזמות האלה יצרו תקדים, ועכשיו אנחנו מבקשים מחקר פעיל כחלק אינטגרלי בפיתוח תוכניות הלימוד, מה שמבטיח רמה גבוהה של פרקטיקה ומאפשר להיות רפלקטיביים תוך כדי התהליך".

מהי גישתך ביחס ללימוד אמנות באמצעות דיאלוג?

"אני חושבת שכבוד והערכה עצמית יוצרים תשוקה ללמידה. האטמוספירה היא קריטית לסביבה הלימודית, בין אם תרגישי מוגנת ובטוחה ובין אם לאו. הפילוסוף הצרפתי גסטון באשלארד מסביר בספרו 'הפואטיקה של החלל' איך החלל יוצר צורות של מחשבה, זיכרון וחלומות. בהתייחס לסקר שערכנו, אנחנו מוצאים קשר ברור בין חוויית לימוד חיובית לבין האווירה במוזיאון דרך המחלקות שהן בבסיס העיסוק המוזיאלי: אמנות, מורשת תרבותית והיסטוריה לאומית".

"חברות דמוקרטיות חייבות להיות מסוגלות לאמץ את רעיון חופש הדת המשותף לכל. זוהי משימה שמוזיאונים יכולים לתרום לה בעזרת סביבות למידה ציבוריות המקדמות מיומנויות בין-תרבותיות שמייצרות אמפתיה, סקרנות וחברות בין אנשים שאינם דומים זה לזה"

אם כך, מה "פואטיקת החלל" של המוזיאון?

"המוזיקולוג ומנהל המוזיאון האמריקאי סטיבן א' ויל אמר פעם: 'מוזיאונים צריכים לשמש חללים לרעיונות לא-מוגנים'. החוכמה שבמשפט הזה חיונית לדרך שבה מוזיאונים חייבים לחשוב על עצמם מחדש ובאופן מתמשך כפלטפורמה ציבורית לידע ולמידה דיאלוגית מרובת קולות. אסתטיקה ולימוד מבוסס חוויה ישקפו תמיד את המשמעות המיוחדת שיש במוזיאונים, המבנה הפיזי של המוזיאון מהדהד זכרונות, אובדן זיכרון והבניה של זהויות מעוצבות מראש של החברה ושל היחיד שחי בתוכה.

דברייך נשמעים רלבנטיים יותר מתמיד לנוכח אירועי הטרור האחרונים באירופה.

"אני מסכימה איתך, ובהקשר הזה אני רוצה לתת דוגמה נוספת שהעלתה הפילוסופית האמריקאית מרתה נוסבאום, פרופסור למשפטים, שהציעה דרך שבה מוזיאונים יכולים לתרום לשירה חברתית. שירה חברתית, אומרת נוסבאום, יכולה להופיע כאשר מגוון של אנשים מקבלים הכרה כמקור כוח. התנאי המוקדם לשירה חברתית הוא דיאלוג רב-תרבותי, אמפתיה ודמיון.

"נוסבאום מדגישה את חשיבות הסקרנות והדמיון. אלה הם גורמים מכריעים כאשר המטרה היא למנוע תרבות שוביניסטית. היא מדגישה גם שפחד הוא רגש נרקיסיסטי יותר מרגשות אחרים, ותכונות כמו הבנה וכבוד הדדיים יאפשרו לנו להתעלות, כבני-אדם, מעבר לפתרונות פוליטיים מבוססי פחד, וכתוצאה מכך לפתח חברות פלורליסטיות ומכילות."בספר 'הדת החדשה סובלנות – התגברות על הפוליטיקה של הפחד בעידן חרד' היא מזהירה שאם הניסיון לגבור על הפחד מהדת ועל הפחד מפני תרבות רבגונית ייכשל, היסודות החוקתיים והאתיים של הדמוקרטיות הליברליות יהיו בסכנה. אנחנו חייבים לקחת את האזהרות וההמלצות שלה ברצינות באירופה, בייחוד אחרי מה שקרה כאן בקופנהגן לפני חודש וחצי ולפני חודשיים בפריז.

"נוסבאום מביאה עקרונות אוניברסליים עקביים למען הכרה בגיוון רוחני ותרבותי. חברות דמוקרטיות חייבות להיות מסוגלות לאמץ את רעיון חופש הדת המשותף לכל. זוהי משימה שמוזיאונים יכולים לתרום לה על-ידי היותם סביבות למידה ציבוריות, המקדמות מיומנויות בין-תרבותיות, מייצרות אמפתיה, סקרנות וחברות בין אנשים שאינם דומים זה לזה".

מאיזה חלק בעבודה שלך את נהנית במיוחד?

"בעיקר מהשיחות שיוצרות מחשבות חדשות ומביאות יוזמות מאתגרות. אני נהנית לפעול עבור יוזמות מדיניות שמקדמות מוזיאולוגיה חברתית, שיכולה לתרום לכינון חברה שמקיימת את צרכיה התרבותיים, לאתגר ולשכלל רעיונות בשיתוף פעולה עם אנשים מחויבים שבאים מדתות, תפיסות ורקעים שונים. להקשיב, ללמוד, לחלוק ולשוחח באווירה שמכבדת דעות שונות ומאפשרת לבטא דעות במקום בטוח.

"אני חושבת שאנחנו חייבים להמשיך לשאול את עצמנו כל הזמן מהו הדבר שמכונן את הרוח והמהות של מקום כמו מוזיאון, שעובר דרך תחומי ידע רבים ושונים ושהרעיון הבין-תרבותי הוא בבסיסו. לנסות לפענח איך רוח של מקום יכולה לתרום לשירה חברתית".

 

Ida Brændholt Lundgaard (1)

1 Comment

  1. נאוה says:

    10/04/15 @ 16:09 

    מעניין מאד. הדשא של השכן לא ירוק יותר. מעניין לשמוע את ההתמודדות שלהם, כנראה שמדובר בתקציבים גדולים. אשה מרשימה!

    הגב

Reply to נאוה