אפריל 2015

בשנים האחרונות עומדים מוזיאונים בפני אתגר מורכב: כיצד לתווך למבקרים את האמנות שמוצגת בגלריות השונות בדרך עדכנית ומשוכללת, שקשובה לרוחות הזמן הדיגיטליות ועם זאת נשארת נאמנה לערכים מוזיאליים? מוזיאון תל-אביב לאמנות יצר מדריך קוּלי אינטראקטיבי מעורר השראה לילדים

בשנים האחרונות המדריך הקולי הוא חלק אינטגרלי מהתוכניות החינוכיות הפועלות במוזיאונים בעולם. המדריך נועד למבקר המעוניין לקבל מידע על יצירות האמנות, ומעניק לילדים חוויה ייחודית והזדמנות לבילוי משפחתי מרתק באמצעות סיור בין אוספי הקבע של המוזיאון.

כל פרט על אודות יצירה עשוי לספק לתסריטאי סיפור מסגרת מעניין. על מלאכתו להיות מגוונת, מאירה, עם פרשנויות שונות, ובעיקר עליה להפתיע אותנו

כאנשי חינוך במוזיאונים אנו חשים מחויבים להיות קשובים לרוח הזמן באמצעות חיפוש מתמיד אחר אמצעים חדשים שינגישו את המוזיאון, על כל אוצרותיו, ויבטיחו את הרלבנטיות שלו עבור המבקרים השונים. הפיתוי להשתמש בטכנולוגיה ככלי אחסון הוא גדול מאוד; כל חומרי העבודה מאוחסנים במתכונת דיגיטלית המזמנת הקרנה והשמעה מהירות של טקסטים, תמונות, סרטים ומשחקים אינטראקטיביים. האפשרויות הן כמעט בלתי מוגבלות, וכל זאת באמצעות מסך-מגע ידידותי ונוח להפעלה.

קנדינסקי, אימפרוביזציה, ללא כותרת #5, 1914

קנדינסקי, אימפרוביזציה, ללא כותרת #5, 1914

להאזנה הקליקו בקצה השמאלי של הפס


אך אליה וקוץ בה – הדילמה שעומדת לנגד עינינו כאנשי חינוך היא בין השאיפה לחדשנות ולעמידה בתחרות לבין המידה שבה ראוי ורצוי לחשוף את הילדים לטכנולוגיה גם במוזיאון. מחויבות זו דורשת מאיתנו לעשות שימוש מושכל באמצעים הטכנולוגיים שעומדים לרשותנו ולהפיק מהם את המירב כאמצעי עזר המדבר אל הקהל בשפתו החדשה, בצורה מדודה ומבוקרת, שתיתן מענה הולם למטרות שהצבנו לעצמנו. כך החל החיפוש אחר מתכונת חדשנית שתהיה שונה מפורמטים של מדריכים קוליים מוכרים, שבהם נשמע קולו של הקריין הרציני, הכבד והמונוטוני מדי לאוזנו של המבקר הצעיר.

עד מהרה היה ברור שהילדים זקוקים למשהו אחר. כך נולד הרעיון לעבד את הטקסט האיקונוגרפי של היצירה ולבנות אותו כסיפור המסופר ממקור ראשון, מפי הדמויות המצוירות, או לחלופין מפי הצייר עצמו, בשפה ידידותית ועשירה שתעורר מחשבה, תקרוץ לצופה, תעלה חיוך ובעיקר תדבר אליו בגובה העיניים.

היה לי ברור שעלי להיעזר בתסריטאי, ורצוי כזה המיומן בכתיבה לילדים. כך הגעתי לשני יוצרים – אסף כץ, תסריטאי שעבד במשרד פרסום, ונגה אלגום, סופרת ילדים, תסריטאית ובמאית בעלת ניסיון עשיר בכתיבה לילדים.

הפקת מדריך מחייבת עבודה מקיפה ומוקפדת. כל פרט על היצירה עשוי להעניק לתסריטאי סיפור מסגרת מעניין. על מלאכתו להיות מגוונת, מאירה, עם פרשנויות שונות, ובעיקר עליה להפתיע אותנו. אהבתי במיוחד את הטקסטים שנוסף להם רובד שנגע לעולמם של הילדים והוסיף לסיפור היצירה נדבך מהחיים, כמו בתמליל שמלווה את עבודתו של פיליפ רנצר מ-1992, "ללא כותרת", שנגה חתמה בשורות הבאות:

"אז אם יום אחד תראו מקרוב
איש בלי בית שגר ברחוב,
חייכו אליו, תנו לו מעט מזמנכם
כי הוא בן-אדם בדיוק כמותכם".

 

פיליפ רנצר, ללא כותרת 1992 צילום: מוזיאון תל אביב לאמנות

פיליפ רנצר, ללא כותרת 1992
צילום: מוזיאון תל אביב לאמנות

בטקסט שמלווה את הציור "אבא" של מיכאל גרוס, שבו נראה האמן מצייר את אביו, יכולים הילדים לשמוע דיאלוג בין גרוס לאביו:

מיכאל: "אתה מבין, היצירה שלי תמיד נובעת מהרגש. ואותך, אבא, הרגשתי מלבן".
אבא: "מה… מה… מה זאת אומרת? הרגשת מלבן?".
מיכאל: "כן. מלבן הוא צורה יציבה. חזקה. מחוברת לאדמה, על מלבן אפשר לסמוך. להישען עליו בדיוק כמוך, אבא… אתה לימדת אותי הכל!".

(מיכאל גרוס, "אבא", 1987)

מיכאל גרוס, "אבא", 1987. צילום: מוזיאון תל-אביב לאמנות

מיכאל גרוס, "אבא", 1987. צילום: מוזיאון תל-אביב לאמנות

בכל פעם שעמדו היוצרים להציג את סיפוריהם במהלך ההפקה הייתי דרוכה וסקרנית: כיצד ייראה הטקסט הבא? מה יהיה סיפור המסגרת, איך ייבנה הרעיון מתוך החומר שנאסף, מה תהיה שורת המחץ? עד מהרה התחוור לי שמה שכובש אותי יכבוש כנראה גם את אוזנו של המבקר הצעיר. הטקסטים שהתקבלו עשירים מאוד ומפתיעים במגוון הרחב של הרעיונות שבהם, שומרים על רעננות ועל סקרנות, והחגיגה עם קבלתם היתה גדולה.

פתאום נאסף לנגד עיני רפרטואר עשיר, קולח, מפעים ומשעשע של סיפורים שמקורם ביצירות שבאוספי המוזיאון שהכרתי שנים, אלא שהפעם הן קיבלו גוון נוסף, שהפיח בהן רעננות והיה שזור בהומור. מלאכת הסיפור הקצר אינה פשוטה. יש לשמור על אורך טקסט הולם כדי להשיג איזון נכון וזרימה ניאותה במעבר בין הטקסטים. זאת, משום שהסיפורים הלכו והתרבו, והיה לי חשוב שלא לייגע את המאזין. לא פעם נאלצתי לצמצם את הטקסט. ההתלבטות היתה קשה, מפני שכבר נשביתי בקסמו של הסיפור, אך השמירה על מאזין ער ודרוך לקראת הבאות הכריעה את הכף.

שלב ההקלטות הוא שלב מורכב. נדרש ליהוק מתאים של קולות ובחירת מדבבים עם מנעד רחב של גוֹני קול המתאימים לדמויות שבסיפורים. במרוצת ההקלטה יש להקפיד על קריאה נכונה ומדויקת, על הטעמות והגייה נכונה, ולא פעם נדרשנו לחזור על הקלטת קטעים כדי להשיג את המבוקש. יום הקלטות באולפן הוא יקר, נדרש תיאום בין אנשי צוות רבים (תסריטאי, מדבבים, טכנאי קול, מפיק שהוא נציג מחלקת החינוך ומנהל אולפן), ועל כן הוחלט להקליט ברצף במשך יום אחד, שבו כל הנוכחים באולפן נדרשו להתרכז ולגייס סבלנות אין קץ. בשלב הבא נבחרו האפקטים הקוליים והמוזיקה כדי ליצור אווירה הולמת. הבחירה נעשתה על-ידי טכנאי הקול והמפיקה, מתוך מאגר של אפקטים.

החלפת רקעים לדמות שצייר גוסטב קלימט, רידוד פסלו של אלברטו ג'קומטי וכוונון תאורה בציור של פייר בונאר הם מקצת המשחקים האינטראקטיביים המוצעים לילדים במדריך הקוּלי, וכל זאת בזמן אמת, דרך מסך-המגע שבמכשיר

גולת הכותרת של המדריך היא המשחקים האינטראקטיביים שתוכננו במיוחד עבור היצירות שבאוסף המוזיאון, והם מייחדים את המדריך ממדריכים אחרים. לדעתי, המשחקים הללו מבטאים את הערך המוסף של המכשיר, המאפשר הדגמה של תהליכים הקשורים לשפת האמנות ורלבנטיים לניתוח הפורמליסטי של יצירת האמנות. המשחקים מאפשרים למבקר הצעיר להתערב בתהליך היצירה, ובדרך זו להתוודע להתלבטויותיו של האמן עד לקבלת התוצאה הסופית. וכל זאת – בזמן אמת ומול היצירה שבגלריה, בעזרת מסך-המגע שעל גבי המכשיר.

בין ההפעלות המוצעות לילדים: החלפת רקעים לדמות שצייר גוסטב קלימט, רידוד פסלו של אלברטו ג'קומטי, כוונון תאורה בציור של פייר בונאר, שינוי קומפוזיציה בציור של חואן מירו, צפייה בתהליך רסטורציה של היצירה האפית "מות שאול על הגלבוע" של הצייר אליהו צבי מרקוזה, ועוד ועוד.

 

לא יכולתי לסיים כתיבה זו בלי לבקש מנגה אלגום, כותבת התסריטים לאמנות הישראלית, לשתף אתכם בחוויית הכתיבה מהזווית האישית שלה:

***
כתיבת המדריך הקולי במוזיאון תל-אביב לאמנות, בניצוחה של אורית סבג הנהדרת, היתה עבורי הרפתקה אמיתית ומעוררת השראה. נוסף על קריאת התחקירים המרתקים שאורית ליקטה עבורי, נהניתי לדמות בעיני רוחי את האמנים במלאכתם, מניחים את משיחות המכחול, לשים את החומר והולמים באבן. ניסיתי לקלוט מעבר לנתונים היבשים – מה ביקש האמן להביע ומה רוצה היצירה עצמה לספר לי על אודותיה. כל פסל וכל ציור נשאו אותי למחוזות שונים לחלוטין, וכך גם סגנון הכתיבה שלי השתנה בהתאם. פיליפ רנצר, למשל, שעסק ביצירתו "בלי כותרת" בדמות הפליט, ביקש שאכתוב עבורו טקסט קצבי ובועט – וכך נולד שיר ראפ:

"כן, אני בלי כותרת, בלי שם או פנים,
נוסע בדרך שנים על שנים.
נושא על גבי זכרונות חבויים,
בתוך קופסת עץ שהיא תא וידויים".

ציורי "הנשרים" של חן שיש ציוו עלי בעצם נוכחותם האדירה לרקום עבורם סיפור מיתולוגיה מפואר כיאה למלכי השמים.

ציור "החלון" של יחזקאל שטרייכמן הציב בפני אתגר לא פשוט: כיצד לוקחים ציור שהוא כל-כך מופשט ומנגישים אותו לקהל הרחב, ובעיקר לילדים? זהו חלון המשקיף אל נבכי נפשו של האמן. אין בו דמות, אפילו לא חפץ שיכולתי להאניש. לכן החלטתי לאפשר לקהל לשמוע דיאלוג בין האמן לאשתו ברגע שבו הוא חושף בפניה את הציור לראשונה.

יחזקאל: "נו… מה את אומרת?".
צילה: "יחזקאל שטרייכמן! איך יכולת לעולל לאשתך דבר כזה?". יחזקאל: "מה עשיתי?".
צילה: "כל בוקר אני יורדת לסטודיו ומבריקה לך את החלון! יחזקאל! מנקה את קורי העכביש מהסורגים, משקה את העציצים שיפרחו, וזה מה שאתה מצייר?".
יחזקאל: "צילה שלי… אבל…".
צילה: "חלון אפור ומלוכלך עם כתמים ונזילות?!?!?!".

מכאן לא הותרתי לדמותו של שטרייכמן ברירה אלא לפייס את אשתו האהובה ולהסביר לה במלים נוגעות וברורות, כך שכולנו נוכל להבין, מדוע בחר לצייר את "החלון" כפי שצייר.

פסל האשה "ראש מזרחי" של האמן מרדכי גומפל לחש לי מונולוג אינטימי ומרגש מפיה של אותה אבן גיר אדמדמה – כיצד באה לעולם כחלק מהר נישא, נקרעה ממנו בברוטליות וסותתה למדרגה בבית ירושלמי שבו ננטשה לאנחות ולאבק, עד אשר נישאה משם בידיו האיתנות של גומפל, שזיהה בתוכה את האשה היפהפייה וחילץ אותה מתוך האבן:

"יודעים מה אני חושבת? שכולנו מדרגות. שבכל אחד מאיתנו מסתתר בפנים משהו נהדר. צריך רק לעזור לו לצאת".

היה לי העונג להפליג עם כל יצירה אל מחוז חפצה ולהעניק לה את קולה. כמי שהגיעה לעולם הכתיבה מרקע של אמנות פלסטית, שירה ומשחק, היתה זו עבורי הזדמנות נפלאה לשלב את כל אהבותי. וכך זכיתי לא רק לכתוב, אלא גם להקליט את המדריך הקולי ולדובב את מגוון הדמויות הנשיות שיצרתי. לא נותר לי אלא להמתין שלמוזיאון תל-אביב לאמנות יגיעו יצירות נוספות ונצא שוב, אורית ואני, למסע הרפתקאות חדש ומרגש.


אורית סבג היא מפתחת אמצעי המחשה ופרויקטים מיוחדים של אגף החינוך במוזיאון תל-אביב לאמנות

 

כתיבת תגובה