אנחנו נמצאים כיום בעיצומה של מהפכה חברתית שאיש אינו יכול לחזות את השלכותיה. התפתחויות טכנולוגיות מואצות מביאות לשינויים חברתיים וערכיים, ואלה משפיעים על התנהגויות חברתיות ועל צריכת תרבות. כיצד על המוזיאונים להגיב לשינויים הללו?

מוסדות התרבות ששרדו את המאה ה-20 עומדים בפני שורה של אתגרים חדשים בפתח המאה ה-21. פיתוחים טכנולוגיים כדוגמת טלפונים חכמים, רובוטיקה, ביג-דאטה והתמורות החברתיות שהללו מביאים עימם – צרכים חינוכיים משתנים, מסלולי קריירה ומבנים חברתיים חדשים – מאיימים על קיומם של המוסדות שנתפסים כשמרניים מדי, בלתי סתגלניים, הטועים לחשוב שהתמורות הדרמטיות לא ישפיעו עליהם.

מוזיאונים – ומוסדות אחרים שמייצגים תרבות, מורשת ואמנות – אינם יוצאי דופן במגמה זו. ייתכן שהם נמצאים למעשה בלִבה. אני מאמין שלמוזיאונים (כמו לארכיונים, גלריות, ספריות, תיאטראות ומרכזי אמנות) יש מקום במאה ה-21. אני גם מאמין שהוא שונה מאוד מהמקום שהיה להם עד כה. אני מאמין שלא קל למוזיאונים בימינו. ראיתי רבים מהם נאבקים על קיומם ועל קהליהם. אבל אני יודע שהדרך שלפנינו עוד רבה. אני מאמין שהדרך להתמודד עם העידן החדש היא להפוך את המוזיאונים למוסדות חברתיים יותר. אבל לפני שנתווה דרכי פעולה, הבה נתבונן בעולמנו המשתנה.

קהל במוזיאון Palazzo Madama בטורינו, איטליה. צילום: סבינה ארנה

הסחות דעת בעולם מואץ

אז מה השתנה? ומה משתנה? מאז תחילת המאה ה-21 צנח טווח הריכוז הממוצע של בני-האדם בארבע שניות, והוא עומד כעת על שמונה שניות. שמונה שניות הן בדיוק הזמן הדרוש לקרוא ולצייץ בטוויטר את הכותרת האחרונה בבאזפיד: "14 חתולים שחושבים שהם סושי (לחצו לקישור)".

בכל רגע קורה משהו חדש שכדאי ואפשר לעבור אליו בלחיצת עכבר. 90% מכל הנתונים שנאספו אי-פעם הופקו בשנתיים האחרונות. רובם נתונים אמיתיים: נתונים גולמיים, בלתי נגישים וסגורים, השימושיים ומשמעותיים רק עבור בעליהם. ואולם, רבים מהנתונים הללו מעובדים לעדכוני סטטוס, לפוסטים בבלוגים ולסרטונים.

תכולתה של הספרייה הגדולה ביותר שראיתם מעודכם מחווירה בהשוואה למספר הציוצים והתמונות שנשלחים ביום אחד ברשתות החברתיות. אנו שרויים במצב של חשיפת-יתר למידע. כתוצאה מכך, נעשינו לאנשים שדעתם מוסחת בקלות בעולם מהיר ביותר. שיעור ניכר מצריכת התקשורת שלנו מתבצע כעת באמצעות טלפונים חכמים וטאבלטים – אמצעי תקשורת שמשולבים לעתים קרובות עם פעילויות אחרות (בניגוד, למשל, לקריאת ספר או ביקור בקולנוע).

כמה מהשינויים החברתיים והטכנולוגיים הם מקומיים, כמו סגירת בית-אבות או הפניית האנרגיה לחממה חדשה. למוזיאונים רבים חשוב יותר להישאר בצמרת של מגמות אופנה מקומיות מאשר להוביל את אלו העולמיות. לא כולנו יכולים להתחרות עם פייסבוק, אבל כולנו יכולים למלא תפקיד חשוב בקהילה שלנו.אנחנו אובססיביים ביחס למידע חדש.

עובד ממוצע בודק את המייל שלו 30 פעם בשעה, כלומר פעמיים מאז שהתחלתם לקרוא את המאמר הזה. בה בעת, החדש הופך במהירות לישן. מחזור החיים של חדשות חמות ברשתות החברתיות כולל שעה של סיקור, שעה של בדיחות וקריקטורות שנוצרו בזריזות, ושלושה ימים שבהם השיח המרכזי עוסק באופן שבו הרשתות החברתיות ניפחו את המידע והוציאו אותו מפרופורציה. שישה חודשים אחר-כך תוצג בטלוויזיה תוכנית תיעודית שתגרום לאנשים רבים לתהות על מה היתה המהומה.

ייתכן שסיפור ההצלחה הגדול ביותר בשנים האחרונות התרחש במוזיאון האיטלקי הקטן Palazzo Madama שבעיר טורינו. המוזיאון רכש אוסף פורצלן איקוני בעזרת מימון המונים (Crowdfunding). מה שנהדר בפרויקט הזה אינו רק העובדה שצוות קטן במוסד קטן הצליח לגייס 100 אלף יורו (20 אלף יורו יותר מהיעד המקורי) באמצעות שימוש חכם במדיה חברתית, אלא גם העובדה שבמהלך הדרך הצליח המוזיאון ליצור קשר עם 1,500 איש. דמיינו את הפוטנציאל ב-1,500 אנשים המוכנים לשלוף את ארנקיהם כשאתם בצרה.

חשיבותו של הערך המוסף

אני מאמין שהמוסד המוזיאלי ב-2015 צריך להיות מוגדר באמצעות ארבעה מושגים: ערך, קהילה, מעורבות ויצירה משותפת. ארבעתם התקיימו בפרויקט המוצלח של Palazzo Madama.

אחד המאפיינים של החברה האנושית הוא היותה מבוססת על ערכים משותפים. ערכים הם הבסיס החברתי-מוסרי-תרבותי שעל-פי הקודים שלו אנו מתנהלים. לקיומו של ערך חברתי משותף יש השלכות רבות: כלכליות, חברתיות, פוליטיות, רגשיות, חינוכיות, יצירתיות ועוד. ההבנה שערכים יוצרים מערכת הרמונית אך פתוחה דייה כדי לאפשר שונות מסייעת לנו להרגיש בעלי משמעות, להמשיך לשלם את החשבונות שלנו ולתרום לחברה.

דוגמה מצוינת לכוחם של ערכים משותפים היא שיתוף הפעולה בין מוזיאון Rijksmuseum באמסטרדם עם Etsy, פלטפורמת עשה-זאת-בעצמך. המוזיאון העלה את אוספיו לרשת והזמין יוצרים, אמנים חובבים וכל אדם להשתמש בהם כנקודת מוצא לעבודות מלאכה אישיות שניתן למכור ב-Etsy. על פניו, המהלך הזה אינו הגיוני מנקודת מבט כלכלית: מדוע לאפשר לאנשים להשתמש ברכוש שלך כדי להרוויח כסף? ואולם, מנקודת מבט ערכית זהו מהלך מבריק: ה-Rijksmuseum מעניק לחייהם של יוצרים אלו ערך מוסף, ואלו בתורם מעניקים ערך מוסף לאוספים. המהלך יוביל למבקרים (וירטואליים) רבים יותר, לחשיפה מוגברת, להשפעה רחבה יותר, ליותר מכל דבר.

קהילות פעילות ומשתתפות

המרכיב השני בהצלחה הוא זה שקווין אלוקה (Alloca), ראש מחלקת תרבות ומגמות ביוטיוב ומומחה לתרבות וידיאו, מכנה "קהילות פעילות ומשתתפות". שימו לב למלים "פעילות" ו"משתתפות"; יש להניח שדף הפייסבוק שלכם אינו קהילה כזאת.

קהילות פעילות ומשתתפות הן קבוצות אנשים שמתכנסות באופן קבוע ויוצרות יחד סביב עניין, מטרה או ערכים משותפים, ברשת או במקום אחר. לרוב קל יותר להתחבר לקהילות קיימות מאשר לייצר קהילות חדשות. כמעט כל מוסד שאני מבקר בו הוא בית לקהילה אחת או יותר, לעתים אף ללא ידיעתן.

בכנס האביב של NCK אשתקד באוסטרסונד המושלגת שבשבדיה יצרה ורה יאלאבה (Veera Jalava) חיבור בין אחד מתחומי העניין שלה לבין קהילה אחת במוזיאון שלה, ויצרה פרויקט בלתי נשכח ולו בזכות שמו: "סבתות הגרפיטי" (The Graffiti Grannies). יאלאבה התחברה לאנרגיה ולפוטנציאל של קבוצה קיימת באמצעות שילוב בין האינטרסים שלה לאלו של המוזיאון. הפרויקט העניק לנשים מבוגרות הזדמנות ללמוד על אמנות רחוב עכשווית, ליצור אותה בעצמן, ללמוד, לגדול ולשמוח באותו הזמן. עם צוות K65, הסבתות היו לא רק קהילה פסיביתאלא גם שותפות פעילות בפרויקט.

מעורבות: חפצים, קהל ופעולה

בעוד שהמחצית השנייה של המאה ה-20 התאפיינה ב"בטטות כורסה" (ביטוי רווח המתאר צריכה סבילה של תקשורת המונים), הרי שתחילת המאה ה-21 מתגלה כתקופה של פעילות דינמית וערה של יחידים באמצעות הטכנולוגיה הדיגיטלית. אם בעבר היתה התקשורת חד-כיוונית, הרי שכיום אנו צופים בטלוויזיה ובו בזמן פעילים במסכים אחרים שיש להם יישומים נוספים. אנו קוראים ספרים ומשוחחים עליהם באתר. אנו קוראים וכותבים עיתון משל עצמנו ברשתות החברתיות. גם תנועות ההתנדבות, לפחות בהולנד, נפוצות יותר ויותר, והן כוללות עזרה פעילה כתוצאה מתקשורת וירטואלית, ולא רק תרומת כסף סבילה.

מוזיאון להקת אבבא, שטוקהולם. צילום: לין ג'ודי

מעורבות, דיגיטלית או אחרת, היא צעד הכרחי בפיתוח יחסים בין אנשים למוסדות תרבות. אם מוזיאונים לא יצטרפו אף הם למגמה זו ולא יפעילו את הקהל שלהם מדי פעם, הם יפסידו אותו למתחרים שמספקים לקהל הזדמנות להשתתף בפעילויות המוזיאליות שלהם.

מוזיאון להקת אבבא שבשטוקהולם הוא הדוגמה העדכנית החביבה עלי להשתתפות פעילה של הקהל. איני מעריץ של הלהקה, או לפחות לא הייתי כשהלכתי לבקר במוזיאון (מסיבות מקצועיות). לאחר ביקור בתערוכה, שנאצרה בקפדנות והציעה שלל הזדמנויות להיות מעורב (לרקוד, לענות על שאלונים, לשיר, לחקור), אני יכול לומר שהפכתי למעריץ של הלהקה. לא רק משום שהפעולה גרמה לי לפעול, אלא גם בשל השילוב ההרמוני והמאוזן בין נוכחות החפצים המקוריים, שיתוף הקהל והפעלתו, והפסקול המוזיקלי. מוזיאון אבבא מבטיח לכם שתגיעו אליו בהליכה ותצאו ממנו בצעדי ריקוד. והם צודקים.

יצירה משותפת

קהילה פעילה ומשתתפת יוצרת הרבה אנרגיה, ובמיוחד אנרגיה המשמשת למטרה טובה. אנו עדים לאנרגיה הקהילתית הזו יותר ויותר. לא פתקים דביקים על הקיר ("כתבו את מחשבותיכם!"), אלא תרומה למשהו גדול יותר. עיר נקייה יותר, לכידות חברתית גבוהה יותר, תעשייה יצירתית מצליחה ועוד.

יצירה משותפת היא תהליך שבו המוסד והקהל שלו פועלים יחד כדי ליצור ערך משותף וחדש. כל צד עושה את מה שהוא עושה הכי טוב, ויחד הם מגיעים למשהו טוב יותר מהטוב של כל אחד מהם בנפרד. השלם גדול יותר מסך חלקיו.

מעורבות במסגרת רשתות חברתיות היא דוגמה מצוינת ליצירה משותפת. שימו לב שיצירה משותפת היא בסיס לכל מודל עסקי מוצלח. מה שמייחד אותה הוא ההבנה הרחבה יותר של הערך שיכול להיות למוזיאונים ולקהילות הפעילות והמשתתפות, שהן הבסיס למאה ה-21 מבחינה חברתית וכלכלית כאחד.

ג'ספר ויזר

ג'ספר ויזר הוא יועץ ומפתח תכנים דיגיטליים ומשמש יועץ חיצוני למוסדות תרבות ולארגונים