דונה ויליאמס היא מנהלת קשרי קהל במוזיאון מטרופוליטן לאמנות בניו-יורק. לרגל כנס החינוך של מוזיאון ישראל "יוצרים גשרים", מספרת ויליאמס על פעילותו של המטרופוליטן בקרב קהילות מגוונות בניו-יורק ולכוחו של המהלך הזה בהעצמת המוזיאון והקהילה כאחד

את דונה ויליאמס פגשתי לראשונה כשביקרה בישראל לאחר שנענתה להזמנת משרד התיירות. ויליאמס הגיעה למוזיאון ישראל לביקור רשמי מטעם מוזיאון המטרופוליטן לאמנות בניו-יורק, והתבקשתי לקבל את פניה ולהדריך אותה.

שיחתנו הפליגה לתחומי עניין משותפים, ועד מהרה גילינו שהאתגרים שלנו דומים מאוד בכל מה שנוגע להבאת קהילות מגוונות למוזיאון ולהתערותן בתכניו ובפעילויותיו. שנה לאחר מכן פגשתי שוב את ויליאמס, והפעם במשרדה במוזיאון המטרופוליטן בניו-יורק. ויליאמס סיפרה לי שההחלטה האסטרטגית של המוזיאון בתחילת המילניום החדש היתה להרחיב את קהל המבקרים הקבועים, בני העיר ניו-יורק, ולהגיע לקהילות השונות המרכיבות אותה.

ערב בואה של ויליאמס לכבוד הכנס "יוצרים גשרים" שבמוזיאון ישראל, ביקשתי לראיין אותה עבור כתב-העת "פלטפורמה". הזמנתי אותה לספר על עצמה ועל הדרך שעשתה ב-15 השנים שחלפו מאז אותה החלטה אסטרטגית ועד היום.

גאלה רב-תרבותית, ספטמבר 2011, מוזיאון המטרופוליטן, ניו-יורק

ספרי קצת על עצמך.

"גדלתי והתחנכתי בג'רזי שבמדינת ניו-יורק. יש לי תואר ראשון ושני בחינוך ובמוזיקה, והתמחיתי בנגינה בפסנתר ובצ'לו ובשירה. לאחר שהשלמתי את לימודי עבדתי כמורה למוזיקה במערכת החינוך הציבורית ואף כמורה מתנדבת לאנגלית בקרב קהילות בהאיטי. לאחר כמה שנים החלטתי לשנות כיוון ולעסוק בקידום אמנות ותרבות. ניהלתי אירועים קהילתיים ותרבותיים במכון לעיצוב ומיתוג בסן-פרנסיסקו, ובהמשך התמחיתי בפיתוח רב-תרבותיות וגיוס משאבים במוזיאונים בדטרויט. חזרתי לעיר ניו-יורק, ולשמחתי למוזיאון המטרופוליטן, שבו אני עובדת עד היום".

מה את זוכרת מהתקופה הראשונה במטרופוליטן?

"הייתי כל-כך נרגשת ונסערת מעצם הצטרפותי לצוות המוזיאון. לא הפסקתי לחשוב על רעיונות חדשים. התחלתי כמנהלת שירותים מיוחדים, והתעניינתי במיוחד בתושבי ניו-יורק שמעולם לא ביקרו במוזיאון. ניו-יורק היא פסיפס מרהיב של אנשים שהגיעו מכל העולם, ובאופן אישי זה מרגש אותי. כיום אני מנהלת פיתוח קהלים במוזיאון ומטמיעה תוכניות עם אופי רב-תרבותי, שעדיין ממשיכות לרגש אותי".

באילו הישגים של המוזיאון את גאה במיוחד?

"היוזמה לפיתוח קהל רב-תרבותי ממלאת אותי גאווה גדולה. בסוף שנות ה-90 התקיים תהליך היערכות אסטרטגית של המוזיאון לקראת המילניום החדש. אחד הכיוונים החדשים היה לפרוץ את מעגל מנויי המוזיאון הוותיקים מקרב תושבי ניו-יורק ולהגיע לקהילות חדשות שאינן רואות במוזיאון כתובת להתרחשות תרבותית וקהילתית שרלבנטית עבורם. היום, כשהקהילות האלה הן חלק ממעגל המבקרים הקבועים שלנו, אני יכולה לומר שהעבודה עם המגוון התרבותי העשיר הזה העניקה לי הבנה רחבה יותר של המשותף בין כולנו, ויחד עם זאת של העושר שיש לכל מורשת תרבותית לתרום לחברה. אני גאה גם ביכולת של המוזיאון לזהות ולהעריך את התרומה של המטרופוליטן לטובת הכלל באמצעות השותפויות האלו".

"פיאסטה!", חגיגת התרבות ההיספנית והלטינו-אמריקאית, אוקטובר 2013, מוזיאון המטרופוליטן, ניו-יורק

תוכלי לתת דוגמה לשותפות שפיתחת במסגרת היוזמה הזו?

"כאשה אפרו-אמריקאית היה חשוב לי במיוחד לשתף פעולה עם הקהילה האפרו-אמריקאית בעיר באמצעות גיוס תמיכתם של ארגונים ללא מטרות רווח שמאמינים במטרות הקשורות לאמנות. באמצעות תמיכתן של קבוצות רבות הקמנו ועדה מייעצת שתמשיך לשתף את קהילת מוזיאון המטרופוליטן. היוזמה גדלה בהצלחה, והיא ממשיכה לשגשג כבר 15 שנה כתוצאה מעבודה עם ארגונים ומנהיגי הקהילות האפרו-אמריקאיות, הדרום-אסיאתיות, האסיאתיות-אמריקאיות, ההיספניות/לטיניות, האינדיאניות-אמריקאיות, קהילות של להט"בים, מוסלמים ובעלי אמונות משולבות. ההתבוננות בקהל המגוון שמגיע למוזיאון, במקורות המימון שלו ובתמיכה הממשלתית מעוררת בי השראה וגאווה.

חגיגות ראש השנה הסיני, פברואר 2014, מוזיאון המטרופוליטן, ניו-יורק

"דוגמה נוספת היא התוכנית לחונכות והכוונה של צעירים (מצוות המוזיאון וגם מקרב המבקרים) במסגרת היוזמה לפיתוח קהל רב-תרבותי. התוכנית שואפת לייצוג מגוון ומיומן בקרב העובדים העתידיים בהנהלת המוזיאון. אנו מאתרים ומכשירים עובדים המייצגים חתך דמוגרפי רחב, ורואים בהם את עתיד המוזיאון. במקביל אנו מפתחים יוזמה חדשה של שיתוף פעולה על בסיס קבוע עם קבוצות סטודנטים של הקולג'ים העירוניים, במטרה להבטיח שדור העתיד יישאר חלק מהקהל הקבוע של המוזיאון".

מוזיאון המטרופוליטן מעוניין, אם כך, לשקף את הדמוגרפיה האמיתית של העיר ניו-יורק, הן בשדרה הניהולית שלו והן בהרכב המבקרים הקבועים מקרב תושבי העיר. החזון הזה הופך את המוזיאון לחלוץ בתחום הרב-תרבותיות?

"בהחלט. הרעיון שמוזיאון הוא מוסד שאמור לשקף לא רק את המגוון האנושי-תרבותי של העבר, אלא גם את זה של ההווה, הוא רעיון חדשני שמאפיין את ערכי החברה העכשווית. מזמינים אותנו לדבר על כך במספר גדל והולך של מוסדות תרבותיים, מארגונים מקומיים עד לארציים ולבינלאומיים. מרגש לראות מוסדות רבים כל-כך מעוניינים להתקדם בכיוון החשוב הזה. הרציתי בהרבה מוסדות שמבינים שערכים קהילתיים הולכים ומתגברים בכל מקום ומבקשים לתת לכך מענה – אוניברסיטאות, ועידות מחוזיות בתחום הציבורי, מרכזי תרבות רבים וכמובן מוסדות תרבות ציבוריים בארצות שונות כמו אוסטריה, אוסטרליה, ניו-זילנד, אנגליה, גרמניה, ישראל וקטאר. מרגש אותי לראות שההרצאות הללו עוזרות ליצור שיח על פיתוח קהל רב-תרבותי במספר גדל והולך של מוסדות תרבות ברחבי העולם".

כיצד תיראה, לדעתך, רב-תרבותיות באמנויות בעתיד?

"באמצעות שיתופי פעולה בין מחלקות המוזיאון השונות לבין מוסדות תרבות אחרים אני חושבת שנהפוך את האמנות לנגישה יותר לציבור הרחב מצד אחד, ואת קבוצת אנשי המקצוע במוזיאונים למגוונת יותר מצד שני. אם נעשה את עבודתנו נכון, עתיד האמנות ישקף את המגוון האנושי ההולך וגדל בארצות-הברית".

מעורבות קהילתית, מוזיאון המטרופוליטן, ניו-יורק

אילו מוזיאונים או ארגונים נוספים מקדמים לדעתך ערכים של רב-תרבותיות וקבלת האחר?

"יש רבים וטובים. לאחרונה ביקרתי בשני מוסדות שהרשימו אותי מאוד. האחד הוא מוזיאון ראוטנשטראוך-יוסט בעיר קלן שבגרמניה. בביקורי שם התרשמתי מאוד מהדגש שהמוזיאון נותן ליופי ולתרומה של כל תרבות למרחב המשותף. החזון של המוזיאון הוא שרק באמצעות ידע על תרבויות אחרות ומודעות לתפיסות חיים אחרות – אפילו בסביבה המיידית – אפשר לקדם רעיונות של הבנה הדדית, הערכה וסובלנות.

"אני מתרשמת מאוד גם מעבודתה של האקדמיה העולמית לאמנויות ולמדעים. המוסד נע בין שני ערכים שולטים בתקופתנו: הגלובליות והקהילתיות. פיתוח הידע והפצתו הם אוניברסליים ומיוצגים על-ידי חברים ממדינות וקהילות מכל העולם, ויחד עם זאת האקדמיה מעניקה במה לייחודיות של כל אחד ממרכיביה".

אם למוסד אמנותי אין אסטרטגיה רב-תרבותית, האם יכולת הקיום העתידית שלו תיפגע?

"כן. האנשים בעולם כיום מחוברים זה לזה יותר ויותר בזכות הטכנולוגיות החדשות. אנשים רוצים לראות את עצמם מיוצגים במוזיאונים ולהרגיש שהם חלק מהמוסד ושמעריכים אותם. אנחנו מוכרחים למצוא דרך להתחבר להוויה החברתית הזו בחזיתות רבות. אנו חייבים לאמץ את הגישה שלפיה כולם חשובים. זו גישה פחות היררכית מבעבר וכמובן יותר פלורליסטית. עלינו להמשיך ולשאול מהי החוליה המשותפת המחברת בינינו. מוסד תרבות שלא ישאל עצמו שאלה זו ירחיק מעליו, בסופו של דבר, את הקהל שלו".

מעורבות קהילתית, מוזיאון המטרופוליטן, ניו-יורק

איזו עצה תוכלי לתת למנהלים אחרים בעולם האמנות בנוגע ליוזמות רב-תרבותיות?

"היו נכונים להקשיב לקולות הרבים של הקהילות המגוונות והביטו בתרומה שלהם כשותפים אמיתיים ולא כצד למערכת יחסים חד-צדדית. למדו ותיהנו מהעושר של המורשת של כולם, למדו להעריך את הישגיהם המשמעותיים ונצחונותיהם. היו מוכנים לקחת סיכונים כדי להשיג את המטרות שלכם, והבינו שכל אחד יכול לחולל שינוי. ודאו שהמוסד שאתם עובדים בו מאמין ומשקיע ביוזמה שלכם.

"היתה לי הזדמנות לדון עם מנהיגים נוספים בשדה המוזיאלי על עתיד המוזיאון כזרז לשינוי חברתי. הגענו יחד לכמה מסקנות שאשמח לחלוק איתכם: אמנות מאפשרת לנו לחלוק את התרבויות שלנו באמצעים שונים, כולל אמנויות הבמה ואמנות חזותית. כשמתבוננים באמנות בסקרנות אמיתית, עולה ההזדמנות לחקור תרבויות שונות ולהגדיר את המאפיינים המשותפים לכולנו. אמנות יכולה להיות דרך ליצירת כבוד הדדי והערכה כלפי תרבויות אחרות. מוזיאונים משמשים בית לאמנות הזאת, ולכן יש להם תפקיד משמעותי בשינוי תודעתי. המוזיאונים אחראיים להצגת הרובד האנושי המבדיל בינינו – אך גם מגלמים את המשותף לכולנו מכל העולם, ובכך הם יכולים ליצור מנוף לשינוי חברתי".

דונה ויליאמס

דונה ויליאמס היא מנהלת קשרי קהל ודוברת בנושאי רב-תרבותיות במוזיאון המטרופוליטן לאמנות, ניו-יורק