הביקור בגן החיות מזמן למבקריו חוויה ייחודית: הצצה לעולם החי הפראי. ייחודית ומפתיעה לא פחות היא עבודת האוצרות והתיווך של אוסף חי, השונה מהותית מאוצרות של אוסף מוזיאלי עם מוצגים דוממים.

תהיות יומיומיות על אופן ההצבה למשל (לצד מי להציב את עדר הזברות ומה בכלל יגרום לעדר להישאר במקום המתוכנן?) או שאלות הקשורות באופי המוצגים (האם להציג בפני הקהל זוחל נדיר וקטן, או פיל אפריקאי מוכר ואהוב?), כמו גם אתגרים הקשורים בתפעול (איך למנוע מהקופים לסבול משעמום? מה יאכלו דובי נמלים?), ומעל הכל אתגרים חינוכיים הנוגעים לתיווך האוסף (איך לשכנע את קהל המבקרים שצבוע הוא לא "חיה רעה" וכי יש לשמור על החי ועל הטבע?) – כל אלה הם חלק מהמהלך האוצרותי של גן חיות.

קאנות וראמים על הכביש בשטח האפריקאי. צילום: טיבור יגר

 אז מהו אוסף חי?

בני-האדם מגלים סקרנות ביחס לעולם החי כבר אלפי שנים. אוספים של בעלי חיים מתועדים בממלכות אשור ומצרים הקדומות, כמו גם בתרבויות המזרח, יוון הקלאסית והאימפריה הרומית.

החיות הוחזקו אז בחצרות השליטים ונועדו להפגין את עוצמת בעליהם ואת כוחם, כמו גם לשמש שעשוע (זירות קרבות או תצוגה) למקורבים שהשליט או העשיר חפצו ביקרם. תפיסתו של בעל החיים, הכנעתו ואף הריגתו נתפסו כסמלים לכוחו של בעל הממון ולעליונות האדם על הטבע.

במאות ה-16 וה-17 חל שינוי בתפיסת אוספי בעלי החיים, בד בבד עם השינוי שחל בתפיסת אוספי האמנות והארכיאולוגיה. מקורו של השינוי היה חתירה להרחבת הידע, תגליות חדשות ושינויים ומהפכות בתפיסה החברתית. בסוף המאה ה-18 נפתחו רוב האוספים הפרטיים של בעלי החיים לקהל הרחב. החל מהמאה ה-19 חדלו אוספי החיות לשמש לשעשוע ולהפגנות עוצמה ונועדו בעיקר למטרות ערכיות: היכרות עם עולם החי, פליאה והשראה.

השינוי המשמעותי ביחס לאוספים של בעלי חיים התחולל במהלך המאה ה-20, עם התפשטות המודעות האקולוגית. הדאגה לרווחתם של בעלי החיים שבאוספים ושל אחיהם שבטבע החלה לעמוד מעל ערכים כגון חינוך והנאה. הטיפול בבעלי החיים בגני החיות החל לכלול התייחסות לכלל צורכיהם – החל בתזונה, העשרה ופעילות פיזית וכלה בהימנעות מלכידת בעלי חיים בטבע לשם הרחבת האוסף. לאלה נוספו ערכים של שימור בעלי החיים בבתי-הגידול שלהם בטבע ומחוצה לו, ומכאן קצרה הדרך להתארגנות עולמית של גני החיות תחת תוכניות שימור וניהול אוספים.

מפגש עם מטפלים בספארי. צילום: מיקי בלנק

דרכו של הספארי בישראל החלה בשנת 1974, בפארק רחב ידיים שעיקרו תצוגת סוואנה של אוכלי עשב שונים. בשנת 1981 הוחלט להפוך את הספארי ל"מרכז זואולוגי". שינוי שמו של הגן לא היה סמנטי בלבד; עמדה מאחוריו החלטה עקרונית להפוך את הגן מאתר שנועד להסב הנאה למבקרים – למרכז הפועל לשמירה על חיות הבר ולהפצת ידע זואולוגי. במקביל מונתה הזואולוגית ד"ר אמליה טרקל לאוצרת אוסף החיות, ובלבו של הפארק הוקם גן ששיכן בעלי חיים שהועברו מאוסף הגן בתל-אביב, שסגר את שעריו.

מה תפקידו של אוצר האוסף החי?

אוספים של בעלי חיים בכלל ובספארי בפרט הם אוספים מורכבים, הן ברמה המוסרית והן מבחינת הצרכים המנטליים והפיזיים של בעלי החיים. אשר על כן, מלאכת האוצרות מזמנת אתגרים ייחודיים. שלא כמו אוסף של מוצגים דוממים, לאוצר של אוסף בעלי חיים אין שליטה על מוצגיו, שמצדם משפיעים לא פעם על החלטותיו ומשנים אותן.

שיכונו של עדר זברות, למשל, הנע ממקום למקום באפריקה, באותו מרחב עם קופי הגיבון וקופי האורנג-אוטן (החיים יחדיו בטבע), יסתיים בסכסוכים ויאלץ את האוצרים למצוא דרך אחרת לארח את שני המינים בגן אחד. תפקידו של האוצר אינו מסתיים בבחירת פריטי האוסף ושיכונם. עליו לספק להם גירויים, הפעלות, משחקים ואתגרים על בסיס יומיומי.

ומעל לכל: ההחלטה לשלב באוסף חיות בר, שנלכדו והוצאו מאזור המחיה הטבעי שלהם, מחייבת הצדקות משכנעות וכרוכה באחריות גדולה. אשר על כן, פועלם של אוצרים בגני חיות עכשוויים חייב לעמוד בשלושה תנאים מרכזיים: חינוך, שימור ומחקר.

היפופוטמים על הדרך ותל-אביב ברקע.

סדר התצוגה הכללי ותנועת הקהל בתצוגה

המבקרים בספארי מוזמנים לחוויה המנתקת אותם מחיי היומיום ומזמינה אותם אל עולם חי ומפתיע. מסלול הביקור מאפשר תצפיות מגוונות על בעלי חיים שונים וסביבת המחיה שלהם, והוא מתוכנן תוך שימת לב מיוחדת לחשיבות החינוכית והערכית של האירוע.

מלאכת האוצרות בספארי מתייחסת לשני אופני תצוגה: "השטח האפריקאי", שהקהל מתנהל בתוכו בכלי רכב ובעלי החיים מסתובבים בו חופשי; וגן החיות, שהקהל מסייר בו ברגל בין חצרותיהם של בעלי החיים.

הביקור בספארי מתחיל ב"שטח האפריקאי", תצוגה יחידה מסוגה בישראל. שטח התצוגה הוא כ-750 דונם השייכים לבעלי החיים הדרים בהם, כאשר המבקרים נוסעים ברכבם וצופים בהם. זוהי חוויה הטומנת בחובה גילוי והפתעה, שכן הקהל אינו יודע מי מבעלי החיים יתגלה לעיניו ומתי.

ב"שטח האפריקאי", המעוצב בהשראת נוף הסוואנה, חיים כמחצית מבעלי החיים באוסף הספארי, המתנהלים בעדרים גדולים. התצוגה נחלקת לשניים: אזור העדרים הצמחוניים (נטרפים) ואזור האריות (טורפים). הגבול בין האזורים אינו ניכר לעין – וזוהי החלטה אוצרותית – אולם הוא מאפשר לבעלי החיים לחיות בשלום זה לצד זה.

כאמור, באוצרות אוסף חי, האוסף עצמו מעורב בהחלטותיו של האוצר. לדוגמה, הזברות, הצבאים ויתר העדרים הרועים ב"שטח האפריקאי" ניזונים מהעשב הצומח, ובכך אינם מאפשרים צמיחה של עשבייה גבוהה האופיינית לנוף הסוואנה באפריקה, נוף שאליו, כאמור, שואף עיצוב התצוגה. דוגמה אחרת היא ההיפופוטמים, הנוטים לסמן את האגם וסביבותיו כטריטוריה המרכזית שלהם. השתלטותם על מקור המים הגדול בשטח הספארי מאלצת את האוצרים לספק ליתר בעלי החיים מקורות חלופיים למי שתייה ומשטחי התפלשות.

בתום הנסיעה ב"שטח האפריקאי" מוזמן המבקר לחנות בחניון גן החיות ולהמשיך את הסיור ברגל. בגן החיות הוא יפגוש מגוון בעלי חיים מיבשות שונות ומבתי-גידול שונים.

בעבר נשען סידור התצוגות של בעלי החיים בגן החיות על חלוקה טקסונומית (מיון על בסיס קרבת מינים). כך, במשך שנים רבות, יכול היה המבקר להתרשם מאוסף של נציגי מחלקת הטורפים ולצדו אוסף של עופות; כל הקופים מוקמו באזור משלהם בגן, וכן הלאה, כאשר כל בעל חיים מתגורר בתצוגה נפרדת.

זברות מסתתרות מתחת לגגון מפני הגשם. צילום: טיבור יגר

בשנים האחרונות השתנו אופני ההצבה של האוסף. ההכרה בחשיבותן של תצוגות הדומות לבית-הגידול של בעל החיים גדלה, ואיתה גם אפשרויות התצוגה. עקרונות התכנון העכשוויים מכתיבים חלוקה של הגן לאזורים זואו-גיאוגרפיים, לפי יבשות, ובכל אזור משולבות תצוגות המשקפות את בתי-הגידול ואת בעלי החיים השונים החיים בהם. כיוון שהמכלול חיה–בית-גידול–אדם כבר אינו ניתן להפרדה, בתכנון התצוגות מושם דגש מיוחד גם על הבוטניקה, הנוף והאנתרופולוגיה הרלבנטיים.

מתווכי האוסף לקהל

במאמרו "הביופיליה והאתיקה של השימור" טוען הביולוג אדוארד וילסון (Wilson, 1984) שביופיליה (אהבת הטבע) היא תכונה מולדת באדם, המובילה אותו לבקש אחר קרבה לטבע. בהתבסס על תיאוריה זו, ביקור בגן החיות עונה על הצורך הבסיסי להיות בקרבת הטבע, ואף מחזק את התכונה הנ"ל, שווילסון מגדיר כתכונה "חלשה", שדורשת חיזוק.

בעלי החיים, נוכחותם הקרובה, קולותיהם, הריח שהם מפיצים והתנהגותם (החל בשינה, דרך אינטראקציות חברתיות וכלה באכילה ובשתייה) מעוררים בקהל זיקה רגשית חזקה. האוצרים של גני החיות לוקחים בחשבון את "חמשת מיני הדגל" (פיל, אריה, ג'ירפה, היפו וטיגריס) – בעלי החיים הפופולריים שהקהל מצפה לפגוש בגן החיות, ובלעדיהם הביקור עלול לאכזב אותו. מכאן אנו למדים שהעוצמה הרגשית של בני-אדם כלפי בעלי חיים שונים אינה אחידה. נוכחותם של בעלי חיים "פופולריים" בגן החיות מאפשרת הצגה של מינים "אטרקטיביים פחות", אך כאלה שהם לעתים קרובות חשובים יותר מבחינת שימור הטבע והחינוך.

פדנג, טיגריס סומטרי, תצוגת דרום-מזרח אסיה. צילום: טיבור יגר

ואולם, לא פעם הקרבה אל בעלי החיים והמפגש עימם אינם מספקים ונדרש תיווך נוסף, למשל במקרה של הורים המרחיקים את ילדיהם מתצוגת הנחש בטענה שהוא "חיה שקרנית" או מחצר הנמר שנתפס כ"אכזרי". תיווך נוסף נדרש גם לצורך העברת מסרים רחבים יותר, כמו מידע אקולוגי ומודעות בנוגע להגנה על ערכי הטבע ואפילו קריאה לפעולה.

עיצוב החצרות וההצבה

תצוגה המעוצבת באופן שמשקף את בית-הגידול הטבעי של בעל החיים מאפשרת למידה דרך חוויה גופנית (ויזואלית, קולית וכו'). כך למשל, בתצוגה של בעלי חיים מיבשת אוסטרליה מושם דגש על דקורציה אבוריג'ינית, עצי אקליפטוס ומגוון בעלי חיים מהיבשת. מתחם דרום-מזרח אסיה יכלול אלמנטים אנתרופולוגיים דוגמת פסלים וציורים אופייניים, צמחייה אסיאתית וטופוגרפיה מפתיעה.

אלמנט נוסף שזוכה בשנים האחרונות לדגש מיוחד הוא שיכון של מגוון בעלי חיים באותו מרחב. תצוגה שכזו מייצרת עניין עבור בעלי החיים, ובו בזמן מדגימה למבקר כיצד בעלי החיים בטבע חולקים אותו בית-גידול, ולא חיים בטריטוריות סטריליות כפי שהוצגו בעבר בגני החיות.

מידע בשילוט

לנוכח התחזקות "תרבות הרייטינג" וקצב הגירויים המהיר, קצרה סבלנותם של המבקרים לקרוא מידע על גבי שילוט. לכן יש הכרח בניסוח עסיסי, ויזואלי ואינטראקטיבי ככל הניתן.

המידע המוצע למבקר מגוון מאוד: החל ממידע זואולוגי בסיסי ועד מידע תרבותי ואקולוגי. בשנים האחרונות מוצבים בגני החיות גם שלטים עם מידע "רכילותי", דוגמת סיפורי סכסוכים ובגידות, קשרים משפחתיים וחברתיים סוערים או פרטים אישיים (שם בעל החיים, תאריך הלידה שלו, משקלו ועוד). הפרטים הללו מעניינים את הקהל במיוחד, חרף ערכם החינוכי הנמוך לכאורה: הם מאפשרים לו להזדהות עם החיות ותורמים ליצירת קשר אישי בינו לבין בעל החיים, וכך מייצרים מוטיבציה להמשך הלימוד.

יש את מי לשאול

אלא שמטבע הדברים, השילוט בגני חיות מציע מענה חלקי למתרחש בתצוגה. סיור מודרך או מפגש עם המטפל הם האמצעים היעילים ביותר לתיווך האוסף. כך יכולים עובדי הגן להתמודד עם דעות קדומות וסטיגמות של המבקרים ביחס לחיות, לענות על שאלות ולהפיץ את עקרונות שמירת הטבע וההגנה על החי.

הספארי מציע מגוון פעילויות רבות: סיורים של קבוצות מבתי-ספר, קייטנות, חוגים, קורסים למבוגרים ועוד. כדי להגיע לקהל שאינו רגיל בביקורים בגן (צעירים בגילי העשרה והעשרים או קשישים), פיתחנו בשנים האחרונות גם סיורים ייחודיים, מולטי-דיסציפלינריים, הפונים לקהל ספציפי ומזמינים אותו לראות את האוסף דרך תחומי העניין שלו.

נויה צבועה מפוספסת. צילום: טיבור יגר

אחד מהן הוא "מפגש עם מטפל", המאפשר לקהל לשמוע סיפורים על אופיו והתנהגותו של בעל החיים מהאדם שמכיר אותו לעומק ופוגש אותו מדי יום ומקרוב. המפגשים עם המטפלים הם אטרקציה אהובה במיוחד, וככזו היא מאפשרת לחזק את החוויה הרגשית ואת החיבור החם והמזדהה עם בעל החיים, כמו גם להעביר מסרים זואולוגיים ואקולוגיים באופן ישיר.

עוקבים אחרינו

המתווך האחרון הוא כמובן עולם הניו-מדיה. עמודי הספארי ברשתות החברתיות הם פלטפורמה דינמית המושכת מגוון גדול ורחב של עוקבים. מעבר לפעולות המתבקשות של פרסום אירועים שמתרחשים בגן (לידות, פרידות ואירועים שונים), מאפשרת הפלטפורמה חיבור של העוקבים לעולם החי, העברת מידע זואולוגי וקריאה לשמירת הטבע. הרשתות החברתיות מאפשרות גם התמודדות שקופה וגלויה עם המתנגדים לגני החיות, אבל בעיקר מאפשרת לשמור על קשר עם קהל רחב, הכולל אנשים שאינם יכולים להגיע אל הספארי עצמו. זהו קהל הנשאר שותף, תומך ומגויס גם כאשר הוא יושב בביתו מול המחשב או גולש בנייד.

***

מידע רחב יותר ניתן לקבל בסיור "הספארי – מוזיאון חי".

אפרת קליפשטיין היא המעצבת הגרפית של הספארי. גלעד גולדשטיין הוא אוצר אוסף הספארי.