המדור "אנשים" מארח הפעם מבקרים במוזיאון. פגשנו אנשים בגילים שונים, מכמה אזורים בארץ. שאלנו אותם שאלה זהה: מה הוביל אותם לנקודה המסוימת במוזיאון ואיך בחרו את המסלול. היו שהגיעו עם מטרה ברורה, אחרים בחרו לשוטט ללא כיוון ברור. הרצון להספיק לראות הרבה הניע את כולם להמשיך הלאה ולא להסתפק בתערוכה אחת ויחידה, וכולם חיפשו כמובן… ספסל.

שני טי (26), מעצבת בעלת מותג תיקים. תל-אביב

שני טי

"תפסת אותי בדיוק בדרך לתערוכה החדשה של האמן מאן ריי. באתי כדי לראות אותה, אבל לא ויתרתי על סיבוב קצר בתצוגות הקבע, שאני מבקרת בהן די בקביעות מגיל צעיר. המוזיאון הוא מקום כיפי, וזו סיבה נהדרת להגיע אליו. מעבר לכך, כמו מכל דבר בחיים, גם מהמוזיאון אני שואבת השראה. אני רואה בכל אחת מהתערוכות שמוצגות בו אסופה של פרויקטים שעוסקים בנושא מסוים, ודרכם אני לומדת על העולם שאנחנו חיים בו. אני לא לגמרי יודעת להגיד מה הוביל אותי ולמה זו הדרך שבחרתי ללכת בה. אולי כי זו הדרך הכי קצרה?".

אסתר שפיצר, מורה לציור, ושלושה מנכדיה, יצחק (9), יצחק (10) ודוד (12), ירושלים

משפחת שפיצר

"התחלנו את הביקור באגף הנוער. משם המשכנו פשוט ללכת קדימה והגענו במקרה לאגף הארכיאולוגיה. אנחנו אוהבים מאוד לבוא למוזיאון, זו חוויה להסתובב יחד כמשפחה, וגם לראות דברים מרשימים ויפים מהעבר, דברים מיוחדים ועתיקים. אנחנו רוצים להספיק לראות מה שיותר, ולכן אנחנו הולכים כל הזמן קדימה ומנסים להגיע לכמה שיותר מקומות, לא בהכרח לפי סדר קבוע".

דניאלה גולדפיין (16), מעלה-אדומים. תלמידת בית-ספר

דניאלה גולדפיין

"רציתי להגיע לתערוכה של האמן מאן ריי. ידעתי רק שהיא אמורה להיות ממש בתוך המוזיאון, אבל לא לקחתי מפה, אלא פשוט הלכתי לפי הזיכרון. לפני כמה שבועות הגענו לבקר עם הכיתה במסגרת לימודי מגמת האמנות, הלכנו במסגרת הדרכה, אז לא יכולתי לבחור את המסלול שלי, ולכן היום באתי שוב, להמשיך להסתובב. בכל פעם אני רואה דבר שמושך לי את העין ומתקדמת אליו כדי להביט בו מקרוב, ואז אני רואה עוד משהו ומתקדמת אליו. נראה לי שכבר לא אגיע לתערוכה של מאן ריי היום".

מאיר גולן (25) ולילך מאיר (21), חולון וגוש עציון. סטודנט לחינוך וסטודנטית לגיאוגרפיה וכימיה

מאיר גולן ולילך מאיר

"לא היתה תערוכה מסוימת שרצינו לבקר בה, אז התחלנו בהיכל הספר, ומשם נכנסנו לבניין הראשי. כאשר הגענו לכניסה ליד הדלפק של המודיעין, ראינו על הקיר את הכותרת של הספר 'קיצור תולדות האנושות'. זה ספר מעניין וטוב, ולכן נכנסנו לתערוכה. אפשר ללמוד במוזיאון המון דברים שונים. נוסף לכך, יש לו ערך לאומי. הוא מאפשר לנו ללמוד על ההיסטוריה שלנו וגורם לנו לחשוב מה ואיך יהיה בעתיד. כשיצאנו מהתערוכה הגענו לאגף ששוכן מולה, לאמנות ותרבות יהודית. מה שמשך אותנו להיכנס לחדר הזה שאנחנו נמצאים בו ממש עכשיו זה בעיקר החושך. החושך משך אותנו פנימה, והדבר הראשון שהסתכלנו עליו בתוך החלל הוא – איך לא? – הסרט".

חזי ברקלי (74), ירושלים. שופט בגמלאות

חזי ברקלי

"היום אני מלווה את הנכד שלי, והגעתי עם הקבוצה שלו לסיור בגלריה הזאת. אני מגיע למוזיאון פעמיים או שלוש פעמים בשנה. אני כבר מכיר את הדברים הקבועים, ולכן בדרך כלל אני בא כשיש תערוכות חדשות שאני יודע מראש שעשויות לעניין אותי. אני לא בטוח שהגלריה הזאת היתה המקום הראשון שהייתי בוחר ללכת אליו בעצמי, אבל עכשיו כשאני כאן אני הולך מחפץ אל חפץ – לפי מה שמושך לי את העין ויוצר אצלי עניין. את רוצה שאני אגיד לך משהו באמת מעניין על החלל במוזיאון? חבל מאוד שאין פה יותר ספסלים! בסופו של דבר היצירות שאני מתבונן בהן הכי הרבה הן אלו שסמוכות לקיר שאפשר להישען עליו".

טלי ארנסקי (40), אורי פז (37), ירושלים. טלי מנהלת מחלקת תקשורת בקרן פילנתרופית, אורי עורך-דין ועיתונאי

טלי ארנסקי ואורי פז

טלי: "כשבאנו היום למוזיאון תיכננו לראות את התערוכה 'לילה יורד על ברלין', וזה באמת מה שעשינו. כשסיימנו לבקר בתערוכה התחלנו פשוט לשוטט בין הגלריות השונות. אני אוהבת במיוחד את האמנות העכשוויות והמודרנית במוזיאונים, כיוון שהתבוננות באמנות כזו מאפשרת לצופה להבין כיצד האמן והחברה רואים את עצמם. דרך המוזיאון החברה גם יכולה לבקר את עצמה, ואלו הדברים הכי מעניינים שיש. כשהלכנו בין המסדרונות ראינו פתאום בגד מעניין. המשפחה של אורי הגיעה מבוכרה, והבגד הזה נראה ממש כמו חלוק מסורתי משם, אז נכנסנו כדי לבדוק. ברגע שנכנסנו ראינו על הקיר תמונה ענקית של מאצ'ו פיצ'ו, וידענו שאנחנו בעצם נמצאים באגף אחר". אורי: "למרות שהבגד לא מגיע מבוכרה, טלי ביקרה בדרום אמריקה ויודעת לספר הרבה על התרבות, אז פשוט נשארנו להסתובב פה בין המוצגים המיוחדים".

נעה הלוי ויהודית מנדלסון (בנות 70+), ירושלים. נעה מטפלת בשיטת פלדנקרייז, יהודית מטפלת בתנועה

נעה הלוי ויהודית מנדלסון

"באנו במיוחד לראות את התערוכה 'לילה יורד על ברלין'. הגענו למוזיאון ועלינו ישר לקומה העליונה. אחרי שסיימנו להתרשם מן התערוכה, ראינו בחדר הסמוך את פסלי הנחושת הגדולים של יאן וו. הדרך שבה הם מפוזרים בחלל התערוכה על הרצפה משכה אותנו להיכנס פנימה לתערוכה אחרת לגמרי, של אמנות עכשווית. המוזיאון פותח לנו אופקים לדברים שלא פוגשים בחיי היום-יום. מצד שני, דווקא הביקור מחבר אותנו ליום-יום".